באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"אבודים", שלישי 22:00, ערוץ אקסטרה הוט

בלילה חלמתי ששני אנשים עוקבים אחריי, כל אחד בנפרד. הראשון היה שוטר במדים, שעקב אחרי בנסיעה ואחר כך גם בחנייה ברוורס ליד כחול לבן. אני עשיתי הכל לפי הכללים בלי שום עבירה אבל הוא המשיך לעקוב. השני היה גבר בחליפה עם תג, שעקב אחריי מרגע שיצאתי מהאוטו, והציע שנלך לרחוב בארי (בתל אביב). אמרתי לו שאין לי מושג איפה הרחוב הזה ואיך מגיעים אליו, אז למה שלא נסתכל במפת הרחובות שניצבת בסמוך. האיש אמר שאסמוך עליו ואלך אחריו. בהתחלה הסכמתי, ואחר כך ניצלתי רגע של חוסר תשומת לב מצידו ונעלמתי לו דרך אחת הגינות.

אין לי דרך להסביר את החלום המוזר הזה אלא דרך הפרק הראשון בעונה הרביעית של "אבודים" – כולם עוקבים או נדבקים להוגו, שנמצא במוסד לחולי נפש. אז לא, אין לי שום קשר למוסד כזה, אבל אולי אני בורחת מדברים אחרים. מה שבטוח, אותי לא מנסים להחזיר לשום אי. בעיקר מפני שלא הייתי על שום אי.

ואם כבר איים, קצת מוזר לראות את החבר'ה של אבודים בין שני הפרקים של "הישרדות". פתאום, לא נעים להגיד, האי הלא אמיתי הרבה פחות מעניין. כל "האחרים" והבולשיט הזה? ושיבואו להציל אותם? נו, חבר'ה, מה הבעיה, קצת מאמץ משותף ואתם לוקחים לג'יבארו את ארוחת השבת. קיטורים? תשמרו אותם למועצת השבט.

בחזרה לקייט וסויר: בגלל שביתת התסריטאים האמריקניים, לעונה הזו יש רק שמונה פרקים, כך שלמעשה מדובר במיני-עונה. כך שגם אני אצליח להתרגל לחברים הוותיקים, ואמשיך לקוות שייצא משהו מהזוגיות הקרימינלית הזו (אגב קראתם ברייטינג שנועם התלהב ממרינה?) - הקשר יסתיים ממש מהר.

בקיצור, אחרי כל כך הרבה זמן בלי סעיד וכל כך הרבה זמן עם דן מנו (או שאולי יש לומר: משה, מלצר, חולון), אני מתקשה להפריד בין שני האיים. חשבון נפש מהיר: אף פעם לא התלהבתי מ"אבודים" יותר מדי. אולי פשוט הגיע הזמן להפסיק.