"מבט" עם ינון מגל ומירב מילר, ראשון 21:00, ערוץ 1
קצת מוזר לצפות במהדורת חדשות שנייה באותו ערב, אבל אחרי שמתגברים על גישת ה"שמענו את זה כבר" מצליחים לרכז כמה תובנות ולהרכיב מהן פאזל:
- מירב מילר קפואה עד שהבמאי צורח לה באוזן "תפסיקי לחייך ותסתכלי על ינון", ינון מגל טבעי לגמרי ולא צריך לצרוח עליו כלום.
- שניהם נראים כאילו הם מרחפים בענני האולפן המנותק והכל כך לא עכשווי.
- החדשות מגיעות באופן מוצלח למדי, מגל מפנה לכתבים באולפן את השאלות ששאלתי את עצמי בזמן שצפיתי בערוץ 10 ושם הן לא קיבלו מענה, וגם יש יותר חדשות מהעולם, שזה מצוין.
- גם בספורט מעודכנים לגמרי, כולל תמונות של המגרש החשוך בטדי (באדיבות ערוץ 10!), כולל דיווח על מדליית הארד של אריק זאב, כולל הטניס.
- מה שמביא אותי לאבי רצון שמאחל בהצלחה, עניין שאין לזלזל בו.
- לא להאמין שזה יוצא לי מהפה, או מהמקלדת, אבל המהדורה לא רק עוברת בשלום, אלא גם לגמרי ראויה בהשוואה למהדורות האחרות, ואפילו יותר נעים לצפות ברובוטית מילר מנסיכת הקרח לוי. שככה יהיה לי טוב.
סיכום ומסקנות: בני ישראל הלכו במדבר 40 שנה, ערוץ 1 הלך עם חיים יבין 40 שנה. חבל שבגלל זה אנחנו אוכלים מצות, חבל שמילר ומגל לא באו קודם. ומי בכלל זוכר שגאולה אבן רצתה את הכיסא לעצמה תמורת 70 אלף שקל בחודש.