באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"הולך בדרכי", הוט גולד

אולי זה באג רציני, אבל אין לי בעיה להודות בזה: אני לא מכירה שירים של ג'וני קאש. את שמו אומנם שמעתי פה ושם, אבל את שיריו – ממש לא. מכיוון שכך, הסרט "הולך בדרכי" הוא כרטיס הכניסה שלי לעולמו המוזיקלי של קאש ולקשר העמוק שלו עם ג'ון קרטר, זמרת שאפילו את שמה לא שמעתי. יכול להיות שזה בגלל שקאנטרי מעולם לא תפס פה, בארץ המדברית שלנו?

הסרט מביא את סיפורו של קאש מאז ימי ילדותו בממפיס ועד לרגע שקרטר אמרה "I do", ואל תחשבו שזה בא בקלות. בכלל, שום דבר אצל קאש לא בא בקלות, כי הוא לא היה "הילד הטוב והמוצלח", כמו אחיו שמת כשהשאיר אותו לבד לשעה קלה. הוא היה זה שמכיר את השירים מספר המזמורים, וגם יודע לנגן בגיטרה. לא מי יודע מה באותם ימים, בוודאי לא בעיני אביו.

הזוגיות הראשונה שלו התגלתה כלא מוצלחת, על אף שכללה שתי בנות, וגם מסעי ההופעות היו שתויים והזויים מדי. קרטר, שניסתה לגרום לזה לעבוד, שימשה כ"ילד ההולנדי ששם את האצבע בסכר", עד שנמאס לה. שנים מאוחר יותר, אחרי ההתפכחות, יציע קאש להיות אותו ילד בעבורה. רק שתיקח אותו.

אבל למה להקדים את המאוחר, יש עוד הרבה הופעות בדרך וחואקין פיניקס וריס וויתרספון מבצעים אותן אחד לאחד, בשירה ובנגינה. יש גם כמה התקפי עצבים, שבמהלכם קאש-פיניקס מושך כיור ומעיף אותו מהקיר אפילו שזה לא בתסריט. ויש כמובן את שאלת ההשוואה המתבקשת ליליד ממפיס אחר, אלביס פרסלי, אבל אני לא מכירה מספיק את שניהם. במובן השטחי ביותר, ברור לי שאלביס הצליח יותר. עובדה: יש מסעדה על שמו בדרך לירושלים.

פיניקס עושה כאן תפקיד נפלא, אבל את האוסקר לקחה דווקא וויתרספון, רק אלוהים יודע למה. מה גם שג'וני קאש עצמו בחר בחואקין פיניקס לגלם את דמותו, אחרי שראה אותו בסרט גלדיאטור. מצד שני, גם קרטר בחרה את וויתרספון. ומה שעצוב הוא, ששניהם מתו ב-2003 בהפרש של ארבעה חודשים זה מזה - לפני שהסרט יצא לאקרנים. איכשהו נדמה לי שהם היו גאים בתוצאה.

"הולך בדרכי" (walk the line), ארה"ב 2005. 136 דקות. במאי: ג'יימס מנגולד שחקנים: חואקין פניקס, ריס ויתרספון, רוברט פטריק, גיניפר גודווין, שלבי לין, דן בין