באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"קדימה, תריץ אחורה", בבית הקולנוע הקרוב לביתכם

רוב הסיכויים שלא ראיתם את הסרט הזה – הוא אמור לעלות למסכים בישראל רק בסוף השבוע הבא - ולכן אני אומרת כבר מעכשיו: אם בא לכם לצחוק קצת ולא מסטנד אפ, תלכו ל"קדימה, תריץ אחורה". מזמן לא צחקתי ככה בקולנוע. מזמן לא נהניתי ככה. דבילי או לא, מישל גונדרי עשה יופי של עבודה, ולמרות שזה לא מזכיר בכלום את "שמש נצחית בראש צלול", הסרט הקודם שלו, גם כאן יש רגעים למחשבה. יותר מזה, גם כאן יש עיסוק בזיכרון.

אולי נכון יותר לומר שהעיסוק הוא בחשיבותו של זיכרון – אם אין לנו זיכרון של משהו שנמצא בתודעה הקולקטיבית, למשל סרט שלא צפינו בו, האם זה באמת משנה אם נצפה בסרט האמיתי או בחיקוי? אולי החיקוי הרבה יותר משעשע? אולי ברגע מסוים אנחנו בכלל מעדיפים לשכוח את מה שהכרנו, וממתינים לזיכרון חדש?

שאלות יותר מדי פילוסופיות לסרט כל כך מצחיק: בעיירה קטנה בניו ג'רזי, לא רחוק מקו הרקיע של מנהטן, מנהל מיסטר פלצ'ר, גבר שחור ומבוגר (דני גלובר), חנות וידיאו לא מאוד פופולרית – בכל זאת, רוב האמריקנים עברו לדי.וי.די. לפני שנים רבות לקח חסות על הילד הצעיר מייק, וסיפר לו כי בבניין בו נמצאת החנות, ושבו הם גם מתגוררים, התגורר בעבר אחד מנגני הג'אז הגדולים של התקופה. מייק גדל על המיתוס, הפך לבחור (מוס דף) וכעת הוא עובד בחנות יחד עם האב המאמץ. לא רחוק משם יש תחנת כוח עם הרבה קווי מתח, ומולה קרוון שבו מתגורר ג'רי (ג'ו בלאק), החבר הכי טוב של מייק.

ג'רי הוא קצת אנרכיסט, כלומר מציג מחאה טיפשית נגד התאגידים והממשלה, וזה מוביל אותו – לא נגלה איך – למצב שבו כולו ממוגנט באופן שגורם לכל קלטות הוידיאו בחנות להימחק. זה קורה בדיוק בזמן שהבעלים נמצא במסע כלשהו – כביכול אירוע לציון 60 שנה למותו של הג'אזיסט – ואחרי שהוא ביקש במפורש לא לתת לג'רי להיכנס לחנות בשום פנים ואופן. אבל ג'רי נכנס, וכל הקלטות נמחקו, הלקוחות מתעצבנים, מה עושים?

מצלמים!

מייק וג'רי, בהתחלה לבד ואחר כך עם קצת עזרה מאלמה (מלוני דיאז), מתחילים לצלם גרסאות מקוצרות ודלות פעלולים של סרטים כמו מכסחי השדים (ענק!!!), רובוקופ, שר הטבעות, שעת שיא ועוד רבים וטובים. כדי להפוך את זה למגניב, כל הסרטים החדשים נקראים גרסת הסווידד (מלשון שבדי). עם שניים כאלה דפוקים, אפשר היה לחשוב שזה ייגמר במכות מלקוחות זועמים, אבל איכשהו העניין הופך ללהיט, עד ש.... לא נגלה את הסוף. רק נאמר: אין באמת סוף. ז"א ברור מה יהיה הסוף, אבל הוא לא מצולם. מין אמירה כזו של גונדרי: אתם הרי כבר זוכרים ומבינים מה הלך פה, אז תדמיינו לבד את ההמשך. צחקתם אצלי? עכשיו תצחיקו את עצמכם.

מבולבל? הזוי? מקסים! בקיצור, קדימה לקולנוע.

אתר האינטרנט של הסרט, ובו ניתן לראות את ה-sweded movies: www.bekindmovie.com (זה בחלק של הטריילרים).

ראיון מתורגם עם גונדרי באתר "הארץ" (הפתיח לא ברור, והראיון לא הכי מרתק, אבל יותר טוב מכלום)

"קדימה, תריץ אחורה" (Be kind rewind). ארה"ב, 2008. 101 דקות. במאי: מישל גונדרי. שחקנים: ג'ו בלאק, מוס דף, דני גלובר, מלוני דיאז, מיה פארו