באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"קרב סכינים", רביעי 21:00, ערוץ 10

בניגוד לרושם שאני מותירה כאן, לא תמיד אני יושבת מול טלוויזיה. יותר מזה, אתמול בערב התארחתי בבית שלא רק שאינו מחובר לכבלים או ללווין, הוא גם נטול טלוויזיה לחלוטין. במקומות אחרים הייתי קוראת לזה פשע, אבל כיוון שמדובר בחברה טובה, אני מכבדת את ההחלטה הזו. מכבדת, ומקפידה לכוון היטב את הווידיאו.

כך יצא, שאת "קרב סכינים" ראיתי רק היום בבוקר. הכנתי לעצמי חביתה עם בצל ופטריות, לחם שיפון עם תבלינים וגבינת עזים למריחה, כוס בירה שחורה בצד, ואני מוכנה לתוכנית שכולה אוכל וחצילים.

אני לא אוכלת חצילים.

זה לא אומר שלא נהניתי.

בעונה השנייה, שהגיעה מהר מהצפוי, הכללים קצת השתנו: השף הישראלי יכול להתמודד מול שף סטפן האהוב (פשוט אי אפשר היה לוותר עליו, הבחור ממגנט ישראליות) או מול שף אלפרדו רוסו האיטלקי (קצת שמנדריק, הישראליות רוצות יותר. אבל חמוד לאללה). השופטים קצת יותר מקצועיים: חיים כהן אהוב לבי, קרין גורן שיש לה כימיה גדולה מאוד עם חיימקה, וגיא פינס, שאם אתם לא יודעים מה הוא קשור - היה לו פעם טור ביקורת מסעדות ב"העיר". בכל אופן, השלישייה הזו מבינה קצת יותר מדוגמניות וסלבריטאים, אפילו עודד מנשה הודה בכך בראיון אצל טל ואביעד.

כיוון שאכלתי ארוחת בוקר תוך כדי הצפייה, לא נהייתי רעבה כשהתבוננתי במנות המקסימות שיצאו שם (דמיינתי שהחצילים זה משהו אחר). אבל מה, התפעמתי מאוד מההגשה. איפה אני והאומלט שלי, ואיפה החנקן של שף אלפרדו. מצד שני: אם כל כך חשוב לו להוכיח שאיטליה זה לא רק פסטה ופיצה, אז למה הוא הכין רביולי למנה עיקרית? נו, בואנו, בכל זאת איטלאינו.

מי שלא התעניין בעונה הראשונה, לא התעניין גם בשנייה. אבל מי שאוהב תחרויות, מסעדות או טכניקות בישול, אולי אפילו את שלושתן, ההנאה שלו מובטחת. מה באשר לתוכנית שאחרי, "חמישה גברים וחתונה"? ובכן, בשלב הזה כבר מיהרתי לעבודה. לא נורא, נשלים אחר הצהרים.