באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

שורת המקהלה, ערוץ הסרטים

לא תאמינו מי שכנע אותי לראות את הסרט הזה: סבא שלי. הבן אדם שרואה רק תוכניות בערוצים ארטה, 8 ו-1, שמתפעל מדב אלבוים וכיוצא בזה, חשב ש"שורת המקהלה" ימצא חן בעיניי. אין לי מושג איך הוא הגיע למסקנה הזו, כי לי זה נראה כמו סרט הומואים ורקדניות קלאסי, ואני לא שניהם, אבל החלטתי לצפות בכל זאת. אני מניחה שמה שהוביל להמלצה הוא הווירטואוזיות שמלווה את כל הסרט.

קודם כל, מדובר בסרט משנת 1985, ובהתאם לזה כל אופנת הרקדנים הנראית בו, כלומר מינימום בגדים לבנות ובגדים צמודים לגברים. שנית, זה סרט שהוא מיוזיקל – כיוון שמדובר באודישן מתמשך, כולם שם שרים ורוקדים כל הזמן, מה שגורם לכך שהעלילה הרבה פחות חשובה מהביצועים. מי שמוביל את העניינים ושולט בכל הוא זק (מייקל דגלאס), הכוריאוגרף הנערץ שכולם רוצים שיבחר דווקא אותם למחזמר החדש שלו. הם מנסים להרשים אותו, ובדרך מרשימים את הקהל הצופה. נניח.

נניח, כי מיוזיקלס ואני זה לא הולך ביחד. אני יכולה ליהנות מריקודים קבוצתיים - זה אולי פשיסטי אבל יש בזה כוח - אבל בצירוף שירי פופ אני כבר מתחרפנת. בדקתי בוויקיפדיה: הסרט החל למעשה כמחזמר מצליח, שרץ בברודוויי מ-1975 ועד 1990, מה שהפך אותו לאחד ממחזות הזמר הכי מצליחים אי פעם, לצד Cats‏ ופנטום האופרה – שגם בהם כמובן לא צפיתי, וכנראה גם לא אצפה אלא אם ימסמרו אותי לספה. או אם סבא שלי יציע – קשה להגיד לא לסבא.

מעניין אותי עד כמה "שורת המקהלה" הוא סרט חובה לרקדנים בימינו, האם הם מדברים עליו כמו שהרקדנים בסרט מדברים על "נעליים אדומות" – סרט בריטי מ-1948, שמביאה את סיפורה של רקדנית בלט הנקלעת בין אהבה לקריירה (האמרגן שלה מול מלחין צעיר), בשילוב קטעי בלט שזכו לסופרלטיב "מהממים ביופיים".

בכלל, מהם סרטי החובה של הרקדנים? והאם בכולם גם שרים? האם "ריקוד מושחת" עומד בסטנדרטים? יש גם איזה סרט עם ג'ניפר לופז, לא? בקיצור, עזרו לי – כדי שאדע ממי להתרחק, ולמי להתקרב. שבת שלום.

שורת המקהלה (A chorus Line), ארה"ב 1985. 113 דקות. במאי: ריצ'רד אטנבורו. שחקנים: מייקל דגלאס, טרנס מן (לארי, העוזר של זק), ויקי פרדריק (שילה, הרקדנית הטיפה מבוגרת. בגרסת הבמה המקורית גילמה את הדמות  קלי בישופ, שלהבנתי משחקת את הסבתא ב"בנות גילמור"), אליסון ריד (קייסי, הרקדנית שמתעקשת לחדש את ימיה כקדם)