באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

יומטוב, שלישי 21:00, ערוץ 2

אין דבר מביך יותר מיומטוב של קשת. כלומר יש אולי דברים טיפה יותר מביכים, אבל יומטוב עדיין גבוה בסולם ההבכה. הבן אדם יושב מול המסך, ולא יודע מה לעשות עם עצמו. אל אוזניו מגיעים דיאלוגים שנשמעים מהוססים כמו דרשת בר מצווה (בעיקר אצל אלי יצפאן), ומנסה לחבר בינם לבין העובדה המפתיעה שעידו רוזנבלום מאוד גבוה כשהוא לא יושב במונית. הוא משקיף מלמעלה על יצפאן וארז טל, והצופה משקיף מלמטה ומחכה לדובה וקיפוד מארץ נהדרת.

אין ספק: מונית הכסף הייתה משובחת במיוחד בגרסת הילדים, והקסם של רוזנבלום פועל גם עליהם. אבל כדורגלנים מזייפים מול שופטי כוכב נולד? עדיף לראות ליגת האלופות (ליברפול נגד ארסנל, ולחובבי גרנט – צ'לסי-פנרבחצ'ה). מזל שיש את דובה וקיפוד – מעולים כרגיל (ראיתי באתר קשת). ולא, אני לא אגיד כלום על ויקי כרמלי ובעלה מאיר והמצלמה הנסתרת. אנשים נחמדים בסך הכל.

קשה, קשה עם מטרות טובות. אם אתה יורד על מי שמנסה להשיג אותן, אתה ציני (נושא שעלה פה, כלומר לפני שני פוסטים). אם אתה משתף פעולה, אתה עוזר להנציח כל מיני דפוסים ולסלק אחריות מהמדינה. ובכל מקרה, בסוף יש לך את יעל גולדמן שמודיעה על 9.4 מיליון שקלים שנאספו, ובאותה נשימה מבקשת מהמתנדבות שמאחוריה "תשתקו".

די, נמאס לי מתיקון עולמות במסווה של חגיגה. אולי אין דרך טובה לצאת מזה, אבל יש כמה דרכים לא רעות. ובמילים אחרות, כמה משמח שזה מאחורינו.