באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"תעשה לי ילד", שבת 22:05, ערוץ 3

המשפט שאני אקח איתי מהפרק הרביעי של "תעשה לי ילד" הוא "אחי הביצים שלי קוטג'". זה אולי לא משפט הפאר של המאה, אבל יותר טוב מהכוח "אימא אדמה" שמיוחס לדריה. זה גם משפט אמיתי, כמו כל הסדרה הזו, שלא מאמינה בליהוק של אנשים יפים במיוחד כדי לעשות לצופים נעים במיוחד. קצת מעתיקים מהבריטים, הייתי אומרת. וזו מחמאה. מצד שני לעתים היא נמרחת באופן מאוד ישראלי, וזו לא מחמאה.

הרעיון של "תעשה לי ילד" הוא כזה: אם אתה רוקיסט, אתה משלנו. אם אתה רוצה להיות בפלייליסט של גלגל"צ, קישטה קישטה ואל תחזור אם אתה לא רוצה שנשבור לך את הגיטרה – ולא, אתה לא יכול להשתמש בזה אחר כך בראיונות או בביוגרפיה שלך באתר האינטרנט שתפתח לעצמך.

תקציר עלילה: אסנת (ליאת תמרי), עיתונאית עם פוזה אדישה, פוגשת את רם (גל תורן, שאני עדיין לא מחבבת אבל ברור שאתאהב בו לגמרי עוד שני פרקים), הסולן והיוצר המרכזי של להקת רוק מוערכת שאף אחד לא רוצה להוציא לה את התקליט השני. רם הוא מוזיקאי עם כשרון אמיתי ואופי מחורבן אמיתי לא פחות. היא מעין גרופית שלו – אבל לא דומה בכלום לנערת הרוק של ריקי גל -  שרוצה לביית אותו אבל אוכלת הרבה קש בדרך. דוגמה לקש: האופן שבו הוא מזיין את הבלונדינית הקטנה (לגברים: זו היתה סצנת עירום כמעט מלא, רוצו להוריד איפה שצריך).

הבעיה היחידה שלי עם "תעשה לי ילד" היא שהיא מגיעה שבה אין לי אפשרות להתמכר, ולהורים שלי כבר אין VOD. מכל בחינה אחרת הייתי הולכת על מרתון פרקים מזוקק, ישר לווריד. אני אולי לא נערת רוק, אבל אני עיתונאית עם פוזה אדישה ורוקיסטים תמיד עשו לי את זה. אפילו שלפעמים הם חרא של בני אדם. יאללה, תביאו לי ריף גיטרה.