באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"בואו נפתח את זה", ראשון 22:45, ערוץ 2

אל התוכנית החדשה של קשת, "בואו נפתח את זה" הגעתי עם מלוא יכולת ההכלה. היה לי מקום בשביל כולם – לא רק שמונת המשתתפים, אלא גם הפסיכולוגית איריס רייצס והבמאי והמטפל בפסיכודרמה חנן שניר. הייתי מוכנה להקשיב לכולם, לקבל את כולם, ולנסות גם ללמוד מזה משהו על עצמי.

אלא שבהפקה לא ממש רצו לשתף איתי פעולה. קודם כל, הייתי בטוחה שקוראים לתוכנית "מרתון" אבל מתברר שהחליפו את שמה ל"בואו נפתח את זה". שנית, הכריחו את רייצס להגיד שאף פעם לא היה דבר כזה טיפול פתוח למצלמות בטלוויזיה - כאילו שהיא בעצמה לא עשתה את אותו הדבר עם רונאל פישר, וכאילו לא שודרה התוכנית "טיפול זוגי" בערוץ 8. הלא למה באתי לתוכנית הזו עם כל כך הרבה ציפיות, אם לא בגלל הסשנים המוצלחים של רייצס עם פישר? למה קשת לקחו אותה, אם לא מאותה סיבה?

אחר כך הראו שיחות הכרות וגישוש בין המשתתפים לפני הסדנה עצמה, שאולי היו אמורות לגרום לנו להתוודע אליהם – אבל תודה רבה, אנחנו מעדיפים להתוודע באופן מסודר, ולהבא גם עם שמות משפחה. אולי אפילו מקומות מגורים בארץ, סתם כדי לסלק את החשש ש-50% מתל אביב.

העסק התחיל להיות מעניין כשכל אחד דיבר על עצמו בגוף שלישי, מתוך חוויה של מישהו אחר שקרוב אליו. אבל אז בא המשתתף דרור, והרס את המשחק. לא היה ברור למה הוא עצר את העניינים, ואיפה העורך עצר את התמונה. גם הוויכוח בין המשתתפים לא הגיע רחוק ולא היה ברור לאן הוא מכוון, כך שיצא שסתם בזבזנו דקות תוכנית בלי להבין כלום.

את רייצס, למרות השם המעצבן בפה והאינטונציה המעצבנת עוד יותר, אני די מחבבת. כשהיא מדברת, כמה שזה קשה לי, אני רוצה להקשיב. אבל איכשהו פה קבלתי ממנה מעט מדי. כאילו התחילה לפתח רעיון, ואז מישהו בלם אותה. אל המשתתפים דווקא אין לי טענות. הם אכן אמיצים (כאן צריך להיות אמיץ אבל לא צריך להתאבד, הכריזה רייצס) במוכנות לחשיפה, ולדעתי אין צופה שלא לקח איתו משהו מכאן אחרי הפרק הראשון.

הערב ישודר ההמשך, ומחר הפרק השלישי, ובשבוע הבא עוד שלושה. שנאמר, מרתון. אני דווקא רואה כאן יותר ריצת משוכות, שלא ברור כמה כוחות יישארו לי בסיומה. האם שוב אקח איתי משהו לתוך הלילה? אני חוששת שלא. אבל מוקדם מדי לקבוע.