באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"שמועות, רביעי 21:30, ערוץ 2

כמו ילדה טובה, ישבתי אתמול עם מחברת וכתבתי ציטוטים של אייל גולן. למשל: שהסכום הכי גדול שהוא הפסיד בקזינו זה 3,000 דולר (מה היה אז השער?), שהוא לא חושב שהוא יהיה נשוי עוד 20 שנה, וגם אמירות נוסח דודו טופז, שהבן האדם הוא היצור היחיד בטבע שחי בזוגיות.

בשלב מסוים הפסקתי לכתוב ציטוטים, ועברתי לתחושות. אני מאוד מחבבת את אייל גולן ואת המוזיקה שלו - לפחות רוב הזמן - אבל לו אני אילנית לוי (אשתו, למאותגרים) הייתי עוזבת איתו עם סיום שידור הסרט. בהנחה כמובן שהיא לא עשתה את זה כבר קודם לכן.

כשאת מפגינה כל כך הרבה אהבה מול המצלמות, וגם מסכימה שיצלמו אותך שוכבת אומללה בבית החולים, ובאותו זמן בעלך משחקים קלפים וסנוקר ומפריח משפטים שמוכיחים שהוא אוהב אותך הרבה פחות ממה שאת אוהבת אותו - זה קצת משפיל. ולא, זו לא בדיחה של יגאל שילון, אפילו שהוא זה שעשה את הסרט.

לא אהבתי את המונופול של שילון, את הטלת הקוביות הכאילו סימבולית של גולן, שבאמצעותה נבחר מה תהיה השאלה הבאה שתישאל. זה היה מלאכותי מדי, מנוגד לגמרי לדברים הכנים, האמיתיים, שהשמיע גולן. דברים כאלה, שגורמים לכל אדם שקצת מבין את המאטרייה לשאול את עצמו "איפה ישי בן צור, שישמור לו על הפה". וזה בלט לי במיוחד ברגעים שגולן השתטח על קבר סביו, ודיבר איתו. האם זה מוגזם לצפות לקצת רגישות משילון על חשבון המציצנות?

למרות הביקורת - אני אשמח לראות עוד סרטים כאלה. ואפילו של שילון. זה הרבה יותר מעניין מכל התוכניות שממלאות את המסך ומציגות more of the same. השאלה היא כמה עוד אנשים בישראל יהיו כל כך פתוחים מול המצלמה (ראה פיאסקו ריטה).