באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"ביקור התזמורת", בספריית ה-DVD הקרובה לביתכם

עצוב ככל שיהיה לומר זאת, טוב ש"ביקור התזמורת" לא נשלח לייצג אותנו באוסקר. אפילו מועמדות, כמו "בופור", הוא לא היה משיג. ולא בגלל שהוא כל כך לא טוב, אלא בגלל שהוא כל כך איטי, שחברי האקדמיה הזקנים היו נרדמים במהלכו ולא מגיעים לאחד הסופים הכי מקסימים שהיו אי פעם לסרט כלשהו.

ולמה היו נרדמים חברי האקדמיה? התשובה קשורה לאחת הטענות הגדולות נגד ענף הקולנוע הישראלי והסרטים שהוא מוציא: יותר מדי שתיקות. גם בביקור התזמורת יש יותר מדי. נכון שיש בו הרבה קסם וחיוכים, אבל עוד עשרים דקות להיכרות עם הדמויות, במה שיאפשר לנו להיקשר אליהן – זה כמעט הכרחי.

עלילת "ביקור התזמורת" מתחילה בטרמינל החדש של נמל התעופה בן גוריון, למרות שזה לא הגיוני מבחינת הזמנים – הביקור אמור להיות מתישהו בשנות ה-90, או כך לפחות מצאתי. בכל מקרה, איש לא בא לקבל את פני תזמורת המשטרה של אלכסנדריה, והמנצח ושבעת נגניו מחליטים להסתדר לבד. בהיותם ממוצא ערבי ולא מסוגלים להגות את האות פ', הם מגיעים לבית התקווה במקום לפתח תקווה – כלומר למדבר הישראלי השומם (הסרט צולם בירוחם. הייתי שם פעם אחת בצבא באיזה תרגיל ניווטים. לא נעים לומר אבל הרגשנו שהעיר הזו היא בית קברות אחד גדול. אין חיים, רק שקט).

בבית התקווה הם פוגשים את בעלת מסעדת הפועלים המקומית, ואת יושבי הבטל שלה. בין המקומיים לאורחים נוצר קשר שמנסה לגשר על הפערים באמצעות רגשות ומוזיקה, או להפך. ששון גבאי, כמנצח התזמורת, עושה עבודה מצוינת, וכך גם רונית אלקבץ, סלאח בכרי ושלומי אברהם בתפקיד פאפי המנותק מהמציאות (אפשר לחשוב למה יש להיות מחובר בבית התקווה). אורי גבריאל, בהופעת אורח, מצוין כתמיד.

הסרט אוחז בכמה סצנות בלי נשכחות – כמו סצנת הניצוח על הספסל, של גבאי ואלקבץ, וסצנת החיזור באולם ההחלקה על גלגיליות, של בכרי, אברהם ורינת מטטוב. היו יכולות להיות בו עוד סצנות כאלה, אילו הבמאי ערן קולירין לא היה נתקל בכל כך הרבה קשיים בדרך – כמה אופייני לקולנוע הישראלי. אבל עם המעט שיש, כבר ברור: שווה לחכות לסרט הבא שלו, בשאיפה שהפעם התקציבים יגיעו יותר בקלות.

בין הפרסים המשמחים שבהם זכה הסרט: שמונה פרסי אופיר; פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לתגלית השנה לערן קולירין; פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקן הטוב ביותר, ששון גבאי.

  "ביקור התזמורת ", ישראל 2007. במאי: ערן קולירין. 84 דקות. שחקנים: ששון גבאי, רונית אלקבץ, סלאח בכרי, אורי גבריאל, רובי מוסקוביץ', שלומי אברהם, חליפה נטור, רינת מטטוב.