באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"פרשת אולמרט", חמישי 22:00, ערוצים 10 ו-2

לא באה בטוב, עינב גלילי. למעשה לא באה בכלל. שבועות שלמים היא חיכתה וחיכתה, ראתה את עצמה רק בפרומואים, ובסוף בא בית המשפט והסיר את צו איסור הפרסום בפרשת אולמרט האחרונה – והרס לה הכל.
גם להם מגיע, אבל לא הערב. תוכנית מיוחדת הכינו לכבוד יום העצמאות, התחפשו, התלבשו, למדו בעל פה, גם לגידי גוב מגיע, אבל לראש הממשלה מגיע יותר. אז הוא קיבל את הבמה כדי להגיד "אם יהיה כתב אישום – אתפטר".

אבל עד שזה קרה, מרחו אותנו בפטפטת במשך שעה וחצי, בשני הערוצים, 10 ו-2. דיבורים כמו חול, ואין מה לאכול ואין מה לשתות: רק תמונה מטושטשת או תמונת ריבועים שמסתירה את מר משה טלנסקי, שעוד כונה בשלב הזה "תושב חוץ אמריקני". העובדה שכולם יכלו לדעת מיהו, בזכות נפלאות האינטרנט, לא הטרידה את מערכת הצנזורה המיושנת. כלומר הטרידה, אבל לא עד כדי כך שהיא תסיר מיידית את צו איסור הפרסום. זה לא היה צו, זה היה צב, כמו בבדיחות הגיוס של שנות השמונים.

האם ראש הממשלה ילך הביתה? לא כל כך מהר. קודם צריך לשמוע עוד תילי תילים של פרשנויות מצד כתבים, ניצבי משטרה לשעבר, חברי כנסת שרוצים להגיב ועוד כל מיני יודעי דבר. ובתוך כל זה, לא יכולתי שלא לחשוב על "ארץ נהדרת": על החיקוי שעלמה זק תעשה לשולה זקן (לשכה-שלום-מדברת-שולה), על המבטא האמריקני של מר טלנסקי, על הכתבת שאמרה  we was(מי לעזאזל זו היתה, ואיפה היא למדה אנגלית), ועל אולמרט עצמו – נכון שבדרך כלל טל פרידמן מחקה אותו, אבל זה לא יהיה נהדר אם אלי פיניש יקבל הפעם את התפקיד?

בכלל, נראה לי שכרגע הדרך היחידה להתמודד עם המציאות הגרוטסקית, היא לתת לה במה סאטירית. כי אם אנחנו נצטרך לקחת ברצינות את כל מה שקורה פה, אלוהים יודע איך זה ייגמר.