באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"עובדה" סוגרת עונה, ראשון 20:45, ערוץ 2

אילנה דיין גונבת ראיון מהיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, אורלי וילנאי מנדנדת עם בלוטות הרגש, עמרי אסנהיים מפתיע עם עופרה מאירסון של רפול, רוני קובן בכתבה נטולת פואנטה על מגדלי תל אביב, ואיתי אנגל מוצא את כל היופי בבוקר בים של תל אביב. ככה זה התחיל, וככה זה כמעט נגמר – התוכנית האחרונה בעונה הנוכחית של "עובדה".

אבל אני בכלל הגעתי אליה בגלל יוסי בנאי ז"ל, שהכתבה עליו קיבלה את הכותרת "מלך בשר ודם". במלאת שנתיים למותו יצא רוני קובן להיפגש עם אלמנתו אביבה ועם שני בניו אריאל ודניאל. מתברר שהם גרים ממש על שדרות רוטשילד. כל כך הרבה פעמים עברתי שם, והפסדתי הזדמנות לראות את יוסי בנאי בחייו. רק על הבמה זכיתי.

הכתבה ששודרה עליו אתמול, טובה היא לא הייתה. מבולגנת נורא, בלי קו אחד מרכזי, עם הרבה צילומי אווירה שבכלל שייכים לסרט "מכתבים ברוח" שבנאי עצמו הוביל לפני כמה שנים. ועם זאת אי אפשר היה שלא להתרגש כשנשמע קולו בשיר "אהבה בת עשרים". יותר מלהתרגש, זה עקצוץ בגרון ואחר כך קצת דמעות.

זה עובר כשקובן מסתובב עם הבנים (אחד למד איתי קורס אחד באוניברסיטה, וכל הזמן הרגשתי צורך למנוע מעצמי להגיד לו משהו. לא רציתי להציק), או כשהוא מדבר עם האישה. כי הוא לא בנה סיפור קוהרנטי, לא היה שיא, לא היה משהו חד מלבד בנאי עצמו. נכון, הוא הגדול מכולם, אבל אפשר לשרטט את דמותו כשיש יד אמן. רק תארו לכם את יגאל מוסקו עושה את אותה כתבה. זה אולי לא כוס התה הקבועה שלו, אבל אולי דווקא בזכות זה הייתה יוצאת כתבה יותר מוצלחת. איך סיפר אחד הבנים על אביו: הוא לא האמין שההצגה תמיד חייבת להמשיך. לפעמים היא חייבת להיפסק.

איך שלא יהיה, אילנה דיין שוב הוכיחה אתמול שאין לה מתחרים (כולל בראיון עם אחלמה פרץ). יש לקוות שהיא תנוח כמו שצריך בקיץ הזה, ותחזור בכוחות מחודשים לעוד עונה מוצלחת. הרווח יהיה כולו שלנו.