באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"מיס סאנשיין הקטנה", באחד מערוצי הסרטים

אין לי מושג איך ולמה הסרט הזה קיבל שני אוסקרים. הוא לא מספיק דרמה, לא מספיק קומדיה, לא מספיק עמוק ולא מספיק עוד הרבה דברים. אבל אם בכל זאת צריך לתת לו נקודות זכות: הוא מחויך, יש בו ביקורת על אמריקה, אולי בכלל היו צריכים לקרוא לו "כוונות טובות".

העלילה מתרכזת במשפחה מוזרה ומופרעת: אבא לא מוצלח שמנסה למכור את תורת ההצלחה בתשעה שלבים, בן ששותק עד ליום שיתקבל לאקדמיה הצבאית ויהיה טייס, בת שמנמונת שהולכת לתחרויות יופי וריקוד, סבא מסומם שעוזר לה, דוד שניסה להתאבד בגלל שאהוב ליבו התאהב במישהו אחר שהיה מס' 2 בקריירה ובחיים ועכשיו לוקח את מקומו בשניהם – ואימא אחת די נורמלית שמנסה לתמרן בין כולם.

יום אחד הבת מתקבלת בדרך די מבאסת לתחרות הארצית של מיס סאנשיין הקטנה (מס' 1 בתחרות המקומית נהייתה חולה). זה כמובן לא מפריע לה להפגין התלהבות רבה, ולגרור אחריה את כל המשפחה הלא מתפקדת לתוך רכב מסחרי ישן, למשך כ-1,500 ק"מ של נסיעה מאלבקרקי לקליפורניה. אין מה לומר, אושר גדול ובעיקר חוויה מכוננת – לא פחות מהתחרות עצמה. והגועליות האמריקנית והנאמנות לבירוקרטיה המעצבנת? למרבה הצער, הכל אמת.

"מיס סאנשיים הקטנה" הוא סרט הקולנוע הראשון של בני הזוג ואלרי פאריס וג'ונתן דייטון, שעד היום ביימו בעיקר קליפים ופרסומות. למרות שהיה קלאסי לקרוא לסרט שלהם סיפור הצלחה, הרי שבממדים אמנותיים הוא אינו כזה. למעשה, הוא שקוע בבינוניות מעצבנת, ולא יעזור ההייפ שהיה סביבו. זה לא שאין פה מחשבה, וזה לא שלא מבינים את המסר, זו העובדה שלא התאמצו כאן עד הסוף. איך אומרים אצלנו: בהוליווד היו עושים את זה יותר טוב. וליוצרים עצמאיים, אין העלבה גדולה מזו.

"מיס סאנשיין הקטנה", ארה"ב 2006. 101 דקות. במאים: ג'ונתן דייטון, ואלרי פאריס. שחקנים: טוני קולט, סטיב קארל, אלן ארקין, גרג קניר, פול דאנו, אביגיל ברסלין.