באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל הטלוויזיה בישראל נהייתה עסק קצת משעמם.

אני לא מתכוונת לשאלה העקרונית אם טלוויזיה משעממת או לא, כי הדעה שלי בעניין ברורה, אלא לתקופה הזו של השנה: עוד לא קיץ, וכבר מייבשים לנו את המסך. אין שום דבר מעניין באמת, יש ים שידורים חוזרים ושיבוצים תמוהים, ואחר כך אנשים מתפלאים שהתוכנית הנצפית ביותר ביום מסוים, בדרך כלל מהדורת החדשות של ערוץ 2, לא משיגה יותר מ-16% רייטינג.

הבעיה היא שאין מה לראות - לא במקור, ולא ברכש. וגם כשהזכיינים והמפעילים ומקבלי ההחלטות יודעים שזה המצב, אין להם כוח להתמודד איתו. אולי זה החום, אולי זה המצב של המדינה, אולי הם אומרים לעצמם ממילא עוד מעט תהיה פה מלחמה וכל לוח השידורים ישתבש, אז למה להתאמץ.

דוגמה: אני יודעת ממקור מאוד מדויק שיוחנן צנגן, מנכ"ל רשת, לא מרוצה מהתוכנית החדשה של עינב גלילי. הוא יודע שהיא לא עובדת. ומה הוא עושה כדי לשנות את המצב? לזה לא קיבלתי תשובה. אולי הוא עושה ימים כלילות או לילות כימים, ואני לא יודעת מזה. אבל לא נראה לי.

דוגמה2: אני די בספק אם מקימי אקסטרה הוט חשבו שתוך זמן קצר כל כך הערוץ שלהם יהיה אקסטרה קולד. הם יכולים לדבר מכאן ועד בכלל על שביתת התסריטאים בהוליווד שדפקה להם את כל הפרוגרמנינג, אבל שלא ישכחו בבקשה שבבריטניה לא היתה שביתה, ושיש כמה סדרות של ה-BBC שהיה אפשר לשבץ בין כל החקירות והמשטרות (CSI על כל הנגזרות). וחוץ מזה, קצת יח"צ עוד לא הרג אף אחד. להפך.

במפולת של שעמום כזו, אין לצופה אלא לחפש תשובה בערוצים אחרים. שנאמר: חזרנו אל בורות המים, אל ה-BBC Prime ואל e.r עונה 12 בהולמרק. אפילו ראיתי שלושה מתוך חמשת הפרקים של "חשופים" (ידיעה בנושא, כאן. ואפשר לצפות בכתבה כאן). באמת מפליא שקרב סכינים הגיעה השבוע רק ל-10%. או שלא.

בכל מקרה, המצב קשה ולאף אחד שם למעלה אין חשק להתעורר. ולא, צביקה הדר ודפנה לוסטיג זו לא התעוררות. וכן, אני נהנית לקרוא ספרים ולשבת בבתי קפה וללכת לקולנוע, אבל היי - כל אלה לא מביאים לכם פרסומות ובטח לא מביאים לכם כסף. הגיע הזמן להשקיע ביצירה הישראלית כמו גם ברכש, ולהזכיר לנו שטלוויזיה זה לא רק חדשות.