בשנים האחרונות ממלאות את המסך שלנו, צופי הכבלים והלוויין, יותר מיד טלנובלות ישראליות מודעות לעצמן, שלמעשה מעקרות מהשורש את הטלנובלה הדרום אמריקאית מלאת הרגש. אין באמת אהבה, ואין באמת רוע. בארגנטינה ובמקסיקו היו חושבים שזו בדיחה, גם בקולומביה לא היו מבינים למה הראש היהודי מתאמץ להמציא פטנטים כשיש לפניו את הדבר האמיתי.
הדבר הזה מעולם לא היה הכוס קפה שחור שלי (קצת סוכר חום), אבל כמה ממכרותיי דווקא מחבבות את העסק. הנה כמה ציטוטים שגורמים להן הנאה, ולי שעשוע [לקרוא, לדמיין את הפאתוס ולעברת]:
* סלחת לי כי את נשמה אצילה וטהורה, את אפילו לא יודעת מהו הרוע, וירחניה (את תמימה, זה טוב לי זה טוב לי – אסי כהן עושה חיקוי של דן מנו)
* אתה האבא של הילד שלי, ואתה ברכה בשבילי, דון סימון (תשלם מזונות והכל יהיה בסדר)
* המילים שלי יוצאות מהלב, הוא מכתיב לי אותן בכל פעימה (זה לא סתם אולי, אתה האור שבחיי)
* העלמה ג'ני היא לא כמו מישל, היא אישה ממש (היא כבר אחרי צבא)
* היום אני מלאת גאווה כשאני יודעת שכל זה שייך לגבר שאני אוהבת הכי הרבה עלי אדמות (כמה סבלתי כשהקמת את הסטרט אפ, כמעט כבר איבדתי תקווה לראות את האקזיט, אבל לא, נשארתי עד למיליונים!)
* במראה הכפרי שלך את לא תשיגי הרבה (מושבניקיות לא יכולות להתפרסם בתל אביב בלי לעבור קודם במספרה ואצל המניקוריסטית)
טוב, זהו. יותר מדי טלנובלה בשבילי ליום אחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
