באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"סקס והעיר הגדולה: הסרט", בבית הקולנוע הקרוב לביתכם

את הסרט הזה אמורים לראות עם חברות, אבל איכשהו במקרה שלי זה התפספס. הגעתי להקרנת VIP עם פרצוף חמוץ ומסביבי מלא אנשים שאני לא מכירה. ברגע האחרון קלטתי בחורה שלא הספקתי לומר לה שלום לפני שהיא עוזבת, והנה נקרתה בפניי הזדמנות להיפרד מחברה כמו שצריך. אז אולי בכל זאת "סקס והעיר הגדולה" עשה את העבודה.

למעשה, הסרט עשה הרבה יותר מזה: הוא הצחיק, וריגש, ועניין, וגרם לי לחשוב על החברות שאיתן הייתי שמחה לראות אותו, ולא משנה באיזה אולם. מעבר לכל הבילויים המשותפים, החופשים והמשקאות של רביעיית הבנות, מה שהסרט הציג באמת זו חברות אמיתית - חברות של עשרים שנה. וזה מה שכל אחת (ואחד, האמת) צריכה לאחל לעצמה. למה? כי חברות כזו היא בסיס, בנוסף למשפחה. וככל שהבסיס רחב יותר, כך יש פחות סיכויים ליפול ולא לקום.

הררי מילים כבר נשפכו על הסרט, הררי מילים בנוסף לכל אלה שכבר נשפכו על הסדרה. כמה מכל הכותבים באמת חוו חברות כמו שמוצגת ב"סקס"? לרוב אני רק קוראת תלונות שזה לא ככה באמת, ושבתכלס, מעבר לכל ההתעסקות השטחית באופנה ובנעליים, יש פה גם איזה זיוף של יחסים. אז הנה, זו ההזדמנות שלי לומר: יש חברויות כאלה באמת, וההבדל היחידי פחות או יותר הוא שאנחנו לא מוציאות 525 דולר על נעליים. ואם אחת מאיתנו תוציא סכום שאפילו מתקרב לזה, כל השאר יירדו עליה שלוש שעות רצוף. ואחר כך נחפש איזו הקלטה ישנה של "הכי גאים שיש" (queer as folk), המוכרת אצלנו גם כ"קוויר בסיר", ונבלה ביחד מול המסך.

גם לבנות של "סקס והעיר הגדולה" יש כמובן את הקטעים שלהן: לטובת בתה המאומצת של שרלוט, במקום להגיד "לעשות סקס" אומרים "לצבוע"; קארי לא מתעסקת עם האייפון של סמנתה כי הוא מסובך לה מדי; למירנדה יש וונדל פארק בין הרגליים (טוב, זה ביטוי שאנחנו המצאנו, אבל אתם מבינים למה הכוונה); ועוד לפני זה, היא מציינת שרק מי שגר בברוקלין יכול להגיד שברוקלין היא מנהטן החדשה. שזה אגב, כמו להגיד שרק מי שלא יצא מתל אביב יכול להגיד שתל אביב היא כמו ניו יורק.

בכל מקרה, אם זה לא היה ברור, מדובר בסרט בנות חובה. ולא, העובדה שבערוץ 2 משודרים פרקי הסדרה בשידור חוזר – רק בשבוע שעבר ראיתי את פרק החתונה של שרלוט והארי – אינה מהווה פטור. וחוץ מזה, צל"ש לשרה ג'סיקה פרקר: להפוך סדרה לסרט ולעשות זאת בהצלחה, זה לא עסק פשוט, אבל היא עמדה בו. או כמו שאמרתי בהתחלה: עשתה את העבודה. קצת פחות מנולו בלניק לא היה מזיק, אבל היי, שאלה יהיו הצרות של כולנו.