איים אבודים, בבית הקולנוע הקרוב לביתכם
רק בשבוע שעבר שני אנשים אמרו לי שאני חייבת לראות "איים אבודים", והשלישית ביררה אם ראיתי ואיך זה. לא ראיתי, אבל מאוד רציתי לראות – עוד משלב הטריילר שמצא חן בעיניי. לא כל כך ידעתי מה מחכה לי, אבל שחקנים טובים ולפחות צחוק בריא אחד נראו לי כמו דיל לא רע. במיוחד אם רשף לוי אחראי להם.
בתור התחלה כדאי לומר שהעיקר ב"איים אבודים" הוא לא העלילה אלא החוויה - השחזור המדויק, השפה, הליכוד המשפחתי. במובן הזה, ברור מאוד מדוע בסיום הסרט מופיעה תמונה של המשפחה האמיתית של לוי ומעליה הכיתוב "לאנשים שלימדו אותי לאהוב".
אבל למה לקפוץ לסוף כשאנחנו רק בהתחלה: במרכז העלילה, המתרחשת בכפר סבא, ניצבת משפחת לוי שיש בה חמישה ילדים, חמישה בנים, כלומר מתכון קבוע לאקשן מתמשך. אלא שכאן מדובר בשלושה בוגרים ושניים קטנים, ואחד מהבוגרים רוב הזמן לא בבית, כך שהאקשן מתרכז בצמד התאומים מיכאל מושונוב ואושרי כהן, שהם לא ממש דומים – את אושרי אני לוקחת בשתי ידיים, את מיכאל לא – אבל בהחלט חברים טובים עם דילים לחלוקת אחריות ולקביעת פריבילגיות (כלומר זיונים).
כמו בכל סרט טוב, המשפחה, החברות והחברים מככבים בסצנות בלתי נשכחות. למשל, הוויסקי שמתניע את האוטו, הריקודים בסלון, עופר שכטר בתחפושת כיפה אדומה ובעקבים, ואולי עוד כמה ששכחתי ושייכנסו לפנתיאון הבורקס המתקדם של עוד 20 שנה, אולי בכלל יקראו לו פנתיאון הסושי או המזון המהונדס או פנתיאון החפלה האורגנית. בכל מקרה הוא יוקרן יחד עם יתר הסרטים הכייפים של יום עצמאות, שכולם אוהבים לראות – אם עדיין יהיה דבר כזה "כולם".
למעשה, גם ה"כולם" של היום זה לא ה"כולם של פעם" (בתור התחלה: בני העלייה הרוסית והעלייה האתיופית לא היו אז בארץ. גם לא האינטרנט). האם באייטיז חלמו שככה יהיה היום? זה משנה, כי האייטיז הן הכוכבות הגדולות של הסרט, ומעניין להשוות בין אז להיום. בראש ובראשונה ניצבת הסדרה הפופולרית בימי השלטון של ערוץ 1, שעל שמה נקרא הסרט - "איים אבודים". הדבר היחיד שאני זוכרת ממנה הוא מנגינת הפתיחה, ואת האנטנה מעל הטלוויזיה. במקום השני ראוי לציין שב-1982 האופנה מחוץ לתל אביב לא היתה כזו גרועה. אלה הווילונות שגרמו לזעזוע.
אם גדלתם בישראל, אם יש לכם נטייה לנוסטלגיה, אם אתם צוחקים ומתרגשים בלי בעיה (זה לא סרט לקשוחים, סתם סבל בשבילם), עשו לעצמכם טובה: לכו לראות את "איים אבודים". זה סרט הקיץ האמיתי של השנה, הוא ולא שום דרעק הוליוודי שמוכרים לכם בזמן הפרסומות.
איים אבודים, ישראל 2008. 103 דקות. במאי: רשף לוי. שחקנים: שמיל בן ארי, אורלי זילברשץ, מיכאל מושונוב, אושרי כהן, עופר שכטר, פיני טבגר, יובל שרף