באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"יאיר לפיד", ג' 21:30, ערוץ 2

בשעה טובה, התחיל אתמול יאיר לפיד עונה חדשה. גם במעריב וגם בידיעות התעלמו ממנו. לא הצלחתי לאתר מה קרה ב"הארץ", אבל אני חושדת שגם שם גורלו דומה. עם כל הכבוד להתנתקות ולראש הממשלה, שמילאו את רוב הפריים טיים אתמול, ההתעלמות הזו קצת מוזרה. ליצפאן זה לא היה קורה.

לפיד ידע את זה. הוא ידע שהוא מתחיל בנקודה לא טובה ובטיימינג לא נכון, והוא הפעיל את כל הקשרים כדי לעבור את התוכנית הראשונה לעונה בשלום. בין היתר, זה אומר להזמין את יצפאן עצמו לתוכנית, ומייד אחריו לתת את הבמה לשלמה ארצי, עם שיר שכולם אוהבים, "מלך העולם". השאלה היא אם זה מספיק.

כששלום אסייג עשה את הפינה שלו בהתחלה, צחקתי.

כששריתה דיברה על אלי סיני הלכתי לעשות קפה.

כשאלי יצפאן חיקה את לימור לבנת, חייכתי חיוך מריר והבנתי עד כמה חסרים פה החיקויים הפוליטיים שלו.

כששלמה ארצי דיבר, נזכרתי שהייתי צריכה לצרוב דיסק שלו לאוטו, עדיפות ל"חום יולי אוגוסט". חוץ מזה הוא לא אמר שום דבר מעניין.

כשהילד מושיקו דיבר על השתלת הכליה שעבר, חשבתי שזה הילד הכי נבון ששמעתי אי פעם. שמעתי אותו מדבר כבר הרבה פעמים, כי המקרה שלו זכה לתהודה תקשורתית גבוהה, אבל כל פעם הוא מצליח לרגש מחדש. אגב, לפיד כמראיין היה ממש מיותר פה. הילד מדבר חופשי על הכל גם בלי שישאלו אותו שאלות.

כשארז שלם בא לתת את הפאנץ' האחרון הייתי בטוחה שכבר ראיתי אותו פעם-פעמיים ברחוב. הוא פשוט נראה כמו עוד אחד כזה שחולפים על פניו. לתשומת לב ההפקה: נא לעבוד על הלוק. מצד שני, זה גם אומר שההרגשה היא כאילו שהוא חלק בלתי נפרד מהתוכנית, ולא כאילו הוא הרגע הגיע אליה. לתשומת לב ההפקה: על זה מגיע לו ח"ח.

מסקנה: הטוק שואו מת. לגמרי. קריאת ספרים כבר לא תציל אותו, וגם לא קמפיין לבנק הפועלים. או שיאיר יתחיל לעשות ריאליטי עם ליהיא, או שיהיה פה עצוב. מאוד עצוב.