באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"ניקוי הראש הוא הכרחי – תוכניות ילדים ונוער", ראשון 22:40, ערוץ 1

מה מתאים יותר לפתיחת שנת הלימודים לילדי הגנים ובתי הספר, מאשר קצת נוסטלגיה לימים שאנחנו צעדנו אל הכיתה של המורה דבורה? קצת עברית, קצת חשבון, גם תורה לימדה אותנו, וכשסיימה את ענייניה, רצנו הביתה אל ארוחת הצהרים ואל התוכניות של ערוץ 1.

בהתחלה השליטים הגדולים היו החתול שמיל (נתן דטנר), ושלוש, ארבע חמש וחצי (עם יונה אליאן, ששי קשת, צ'ומפי ואינשם). אחר כך היתה התוכנית המקסימה "שיישאר בינינו" (עם דורון נשר), ובמקביל ניסיתי להציץ בתוכניות של הגדולים יותר, כלומר "שמיניות באוויר" עם דליק וטוליפ.

"העלנו סוגיות חשובות בפעם הראשונה בטלוויזיה, כמו למשל אנורקסיה ודיסלקציה", נזכר אתמול דליק ווליניץ בתוכנית "ניקוי הראש הוא הכרחי – תוכניות ילדים ונוער". לגדי טאוב, המראיין, הוא מספר שהרבה קראו לו טוליפ במקום דליק, ושהמטרה היתה לתת כוח לילדים, לא להביא אף אחד ממקום של מסכנות. ציוני דרך של התוכנית, על פי ערוץ 1: ההופעה של אביב גפן כילד ששר שיר לאימא שלו בת ה-40, דליק מופיע עם תיסלם, רונן ברגמן – היום הכתב השווה של ידיעות אחרונות – ככתב צעיר אצל דליק. אגב, לי אין כל כך ציוני דרך וקטעים מועדפים, כי כאמור הייתי עוד קטנה בשביל זה. למיטב זכרוני, בעיקר התלהבתי מהכלב באולפן.

עברו השנים, אני גדלתי וגם ערוץ 1 השתכלל, והביא לעולם את "תוסס". חבל שמכל המנחים הגיע ל"ניקוי ראש" רק איתי שגב, אבל כנראה שהאחרים היו עסוקים, או שנוסטלגיה לא עושה להם את זה, או שבשביל פחות מערוץ 2 הם לא יוצאים מהבית.

בכל מקרה, בחבורה המקורית נכללו תמיר (רפיק) קמחי, אקי אבני, יעל אלמוג, ירדן בר כוכבא ואמנון פישר. ההצלחה שלהם היתה גדולה בעיקר בגלל שהם השאירו את הדידקטיות למחלקות אחרות בערוץ, ויישמו לראשונה את המושג "קליפיות". הם היו צעירים ויפים (אולי לראשונה זה היה מדד קבלה), היו להם פינות מגניבות, וקוליות שכולם רצו לחקות. לדעתי, הם היו יכולים להצליח עם תוכנית דומה גם היום.

מכאן והלאה "ניקוי ראש" גרסת 2008 דילגה לתוכניות שכבר היו מיועדות לילדים בגיל של האחים שלי, כמו פלאי קלעים עם אדם ודפנה דקל, שהיתה די מושקעת, או זאפ לראשון על שלל גרסאותיה שניסו לתת פייט לששטוס של ערוץ הילדים. כמובן שלא היה הרבה סיכוי, ומי דמיין אז שיש מכות גדולות יותר, כמו ערוץ 2 או טלוויזיה רב-ערוצית שמונעת רייטינג של 80%.

כי זה בדיוק מה שכבר אין ולא יהיה: נוסטלגיה משותפת לעשרות אם לא מאות אלפי צעירים. לנו היה ערוץ אחד, או שראית אותו או שלא, אבל לא היו אלטרנטיבות – חוץ מקצת סרטים בוידיאו. היום כל ילד גדל על משהו אחר, שפע של ערוצים, ורק לפעמים איזו כבשה בשם שושנה פולשת לו לחיים. נכון שיותר קל לפתח כך אישיות אינדיבידואלית, אבל עדיין נראה לי שמשהו הלך לאיבוד ואפסו הסיכויים למצוא אותו.