באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"הקרחת שלי", ב' 22:15, ערוץ 2

הסרט של טל ברמן הוא סרט מהז'אנר של ערוץ 8 / יס דוקו, שכנראה הגיע לקדמת הפריים טיים בזכות ההתחייבות הזכיינית לסוגה עלית בערוץ 2. רוצה לומר: דוקומנטרי. כלומר לא בטוח שעיסוק בשערות זה עסק כ"כ עלי, אבל אל תתווכחו עם קשת. אוהבים את טל ברמן, רוצים שינחה תוכנית, והלא יש לו עבר בערוץ 8 ועוד "פרפר לילה" הוא לא יעשה. אז מה נשאר? "הקרחת שלי". כלומר שלו.

לרוב אני רגילה לשמוע את קולו של ברמן (בבוקר, ברדיו) ולא לראות אותו, אבל אפילו אני יודעת שהשיער שאיתו הסתובב במהלך רוב הסרט הוא שיער שגידל במיוחד לכבודו, כדי להדגיש את ההתקרחות. זו בטח לא היתה חוויה נעימה עבור ברמן, שכבר מזמן בחר באופציית הגלאח, אבל מה לא עושים בשביל סרט, תחקיר עומק וג'ובות. בעיניי, זה היה יותר גרוע מלהדביק את "יחידת השיער", שאגב מדהים עד כמה היא נראית טבעית למי שלא יודע איך הבן אדם נראה קודם (לא רק על ברמן, על כל מי שהדגים).

ב-98% מהמקרים ההתקרחות היא גנטית-הורמונלית, אומר המומחה, ומייד מייצר עוד הזדמנות להאשים את ההורים. אולי בתור בחורה אני לא מבינה את עומק הבעיה, את הפחד מפני משהו שהולך ולא יחזור, ואת הפחד מאיבוד שליטה. אבל היי, שעה ועשרים דקות כדי להאשים בסוף את אבא ואולי גם סבא? או שאולי שעה ו-15 בשביל לעבור ארבעה מחמשת השלבים (הכי ארוך מביניהם: שלב ההתמקחות), כפי שהסבירה הפסיכולוגית התורנית (איריס רייצס כבר מתגעגעת), ועוד חמש דקות בשביל ההשלמה שבה כבר לא מתעסקים בהאשמת אף אחד?

אין ספק, לא סבלתי מהסרט, כי ברמן הוא בחור מקסים והוא גם ידע לתבל את הסרט באורי גוטליב ואביעד קיסוס, כלומר דמויות מוכרות, וגם סיפק רגע של שעשוע כשנתן לפרה ללקק לו את הראש. אבל החלק שבו הוא מתחפש לפלייבוי במכונית? זה כבר היה מיותר. והאורך? מוגזם. אז מה נשאר, הנוכחות? כן! כי אם יש מסקנה אחת מ"הקרחת שלי" היא נוגעת לברמן עצמו, והיא לגמרי פשוטה: תנו לי עוד עוד עוד! יאללה טל, תחזור כבר לפריים טיים!

ולפינתנו המשמחת: אתמול הבלוג חגג 100 אלף כניסות. קולולולו!

ולפינתנו מהווילה של "האח הגדול": איתי ויוסי בשיחה על ההורמונים שישתוללו בווילה בקרוב. יוסי: "אצלי יש חשק, אבל אין נשק". ואז הוא הסביר לאיתי למה חשוב לדעת להשתמש בחריזה מוצלחת.