לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה


לך תבין: אנשים לא מגיבים, אבל הקאונטר רץ כמו משוגע. כנראה שיש לו תוכניות

כינוי: 

מין: נקבה

Google:  rav.aruzit



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2009

שביל הבחירה


 

תשדירי תעמולת הבחירות, ערוצים 1,2 ו-10

 

עוד 14 יום עומדים לשנות את המציאות הישראלית?

לא אם זה תלוי בתשדירי הבחירות הסתמיים עד מזעזעים, שנראו אתמול לראשונה על המסך.

האם אתם מעדיפים מועמד שמדבר ישירות אליכם, או אחד שמדבר אל מראיין לא ידוע?

זה ההבדל בין ביבי לציפי ואהוד.

האם אתם מעדיפים מועמד שיושב באולפן לבן וריק, או אחד שמוקף בספרייה פלוס דגל/מנורה?

זה ההבדל בין אהוד לביבי וציפי.

האם אתם מעדיפים אחת שבש"ס שונאים עד כדי קמפיין-נגד אישי?

זה ההבדל בין ציפי לביבי ואהוד.

 

אהוד, ערבב את הטיח.

 

אז אתמול נחשפנו לשעה של תשדירים בכל ערוץ (10 ראשון, אח"כ 1 ובסוף 2), ומה אני אגיד לכם, יש הרבה אנשים הזויים במדינה הזו:

פי – איזו מכשפה בשם כנרת מנסה לשכנע להצביע ל"ברית עולם למען ילדנו". אני לא אתפלא אם נגלה שהיא שייכת לאיזו כת, פי עליה.

פק – מפלגת זכויות הגבר המפחיד.

אחריות – השחקן אוהד שחר בתפקיד ההזוי של חייו. בטח גרושתו ענת וקסמן לא מפסיקה לצחוק.

קפ – "כוח הכסף", קמפיין בלי כסף למיגור שלטון הבנקים. רק אותיות ממלאות את המסך, בלי פרצופים. יחד נוכל לשנות את השיטה בלה בלה. בקושי קפ A.

פ – הנכים תמיד נשארים בחוץ. תשדיר טוב, אבל לא לכנסת.

ל – ישראל ביתנו, ליברמן צרתנו. האיש שהפך לבדיחת "ארץ נהדרת" בזכות הסיסמה "בלי נאמנות אין אזרחות", והבטיח לשמור על הצביון היהודי של מדינת ישראל? שילך קיבינימט (לקרוא במבטא רוסי). בוא, בוא נתקוטט! (אלק "רק ליברמן מבין ערבית". שו האדה יא אהבל?).

ב – הבית היהודי, מפד"ל החדשה, אורי אורבך המיושן והלא מצחיק. רד מהגג, כנס לבית וסגור את הדלת לפחות לחודשיים.

עלה ירוק – גיל קופטש יושב על הקבר של בן גוריון, ומסביר למה כדאי להפריח את הנגב עם גראס, במקום לקנות מהערבים. ככה הוא יישאר אצלם, והם ייאלצו לעשן אותו. וכידוע, ערבי טוב זה ערבי רגוע. במיוחד אם הוא רואה את קופטש עם כבשה על הכתפיים. הדה הואה מג'נון.

צומת – עין תחת עין, שן תחת שן, צומת תחת צומת. אף אחד מאנשי התנועה המקורית כבר לא כאן, אבל חפיף. יש מותג, למה למסמס אותו.

דעם – המפלגה החברתית ערבית. הבחורה הצעירה שמובילה את הקמפיין והמפלגה דווקא מאוד משכנעת. שמישהו יקדיש לה ראיון בבקשה, אפילו אם היא תישאר מחוץ לכנסת. כלומר אחרי שהיא תישאר מחוץ לכנסת.

 

למתלבטים:

מימד - אם אתם ירוקים עכשיו, תצביעו לרב מלכיאור. הוא ממלא משנה מסרים בהתאם לסיכויים, כך שאם יבוא משהו חדש וטרנדי הוא יאמץ גם אותו, ואתם מייד תהיו בעניינים.

אר – מפלגת החילונים, אור וירון ידען, שהוא לא מספיק ידען כדי לדעת שאין לו צ'אנס כי טומי לפיד הוא לא.

 

המפלגה החרדית הכי מיותרת:

ש"ס – פני התנועה כפני אלי ישי, ואני מתכוונת בדיוק למה שאני מתכוונת. הסלוגן של הש"סניקים אומר שציפי לבני לא מחלקת קצבאות ילדים, אבל כן מחלקת את ירושלים. ישי עושה לעצמו יום כיף בגבעות ירושלים, מי אמר שחרדים מטיילים רק בחול המועד, ומסביר לנו איך ציפי הולכת להפוך את מתפללי הכותל המערבי לברווזים במטווח. אחר כך קריין עם קול של דמות בתוכנית סאטירה (יובל סמו?) אומר ש-800 אלף ילדים עניים צריכים בסך הכל קצבה של 159 שקל לילד לחודש. למעלה ממיליארד שקל בשנה. כלום כסף, ציפי. איך את לא רואה את זה?

 

וכמובן שלוש המפלגות הגדולות:

העבודה – קמפיין אחמד ערבב את הטיח, ותגיד את האמת. מאפר סופר-גאה מטייח את הפרצוף, ומוסכניק סופר שלומפר לא עושה אוברול (התגעגעתי לאיצ'ו אביטל), אולי ייתן לאהוד ללבוש אוברול. או שמלה, הוא כבר יתאים את עצמו. כי בניגוד למה שברק אומר, כולנו יודעים שדווקא ההתחפשות יושבת עליו בול. אחרי הכל מדובר במישהו שמציע לכולנו "להסתכל לאמת בעיניים" אבל בעצמו לא מעז להסתכל לנו בעיניים אלא מכוון את מבטו לאיזה מעריץ דמיוני בצד השמאלי של המסך.

קדימה – בארה"ב קמפיין נגד מגיע רק בשלב מתקדם מאוד של תעמולת הבחירות. אבל בישראל, היועצים של ציפי שולפים ציפורניים כבר מהרגע הראשון. קמפיין אנטי ביבי ומכונת האמת, כלומר השקר, ממלא את המסך. קולו של אריק שרון מושמע לחיזוק המסר. ועכשיו תור הקריין: ביבי לא אמין, ונורא ימין. מי, מי הגאון שהמציא את הסלוגן? פרס ישראל הייתי נותנת לו, איזה הצגות הוא סידר לנו.

הליכוד – ביבי בחולצה לבנה ועניבה כחולה, פרשנות חדשנית לדגל ישראל, מדבר על שיקום הכלכלה ותקופתו כשר אוצר. פעם אחר פעם מבטיח להוריד 20% מהמיסים תוך ארבע שנים, כי הפחתה מביאה לצריכה, וצריכה מביאה לצמיחה. נראה אותו מקיים הבטחה כזו. סלוגנים אהובים: "קדימה, תזוזו הצידה" ו"ציפי לבני? זה גדול עליה". בטח, עשתה דיאטה, ירדה כמה קילוגרמים. לסיכום: "יחד, בעזרת השם, ננצח". שלא תגידו שלא שמתם לב עם מי נתניהו כבר כרת ברית.

 

ואל תשכחו:

אפרים סנה יחסל את הפשע. א' זה לא רק אלפרון ואברג'יל, א' זה גם אפרים. הסנה הבוער, אשרי המאמין.

נכתב על ידי , 28/1/2009 01:15  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של No-Angel ב-29/1/2009 10:00
 



ביצה וחצי


 

"פרשת השבוע", שבת 22:00, ערוץ 3

 

גם אחרי שני פרקים מהעונה השלישית והחדשה של "פרשת השבוע", אני עדיין לא מבינה למה אני צופה בה. היא הרי לא משתווה לשיתוף הפעולה הקודם של הבמאי רני בלייר, התסריטאי ארי פולמן (מועמדות לאוסקר, יש כבוד!) והמפיקה ענת אסולין - "שבתות וחגים". אומנם כל סצנה כמעט מצוינת (לא היתה לי סבלנות להזיות של שאול), אבל ביחד זה לא ממש נדבק. יותר מדי סיפורים ועלילות, פחות מדי המשכיות ואכפתיות.

 

אני רוצה יותר את מנאר (קלרה חורי) ואת בן הזוג שלה (קייס נאשף) עם הביצה וחצי (אח שלו באמת חתיך עולמי, אבל הוא יותר). אני גם רוצה יותר את יובל סגל כגבר הכואב את מותה של אשתו, ומנפק משפטים כמו זה על כל האשכנזים שגרים ליד תחנת דלק עם מסעדה מזרחית, ואוהבים להגיד "אהלן וסהלן". בעיניי, אלה שתי העלילות המעניינות ביותר, עם הכתיבה האותנטית ביותר. עם כל הכבוד לשאול והגר התל אביביים, ובאמת שאני אוהבת את מנשה נוי וקרן מור, התל אביביות כבר יצאה מכל החורים.

 

ואפרופו חורים, אני רוצה להגיד פה שוב כמה אני מרוצה מ"תמרות עשן" ורמת הגולן. כל פרק נגמר לי הרבה יותר מהר ממה שתכננתי, השחקנים עושים יופי של עבודה, ואין כמו צילומי חוץ נהדרים ביד רמה. המנגינה שאתם שומעים עכשיו הרבה בגלגל"צ - העיבוד של אבי בללי ל"שדות גולדברג" שכתב והלחין מאיר אריאל? זה רק קצה הקרחון של הקסם.

 

הפתיח הזה גורם לך מייד להרגיש שהמערב הפרוע הישראלי הוא לא בנגב או בכניסה לירושלים. תשכחו מחוות בודדים ותשכחו מהבתים הנטושים של ליפתא. חירבות של נחמן מאומן, אוהלים אינדיאניים ומסביב שדות מוקשים - זה המקום שבו האקשן האמיתי. רק בני נוער שראו יותר מדי טלוויזיה לא יבינו את זה. כל כך הרבה פעמים הראו להם את תל אביב, אפילו ב"פרשת השבוע", עד שהם חושבים שכאן הכל קורה.

 

ובאמת קורים פה דברים, אלא שרובם דומים לחיים של שאול נאווי - בר שומם, אישה הזויה ומאהבת תורנית. עדיף סתלבט ברמה. בטוח גם הרבה יותר זול.

 

נכתב על ידי , 26/1/2009 01:30  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רב-ערוצית ב-27/1/2009 00:24
 



חולמת בספרדית




ויקי כריסטינה ברצלונה, בבית הקולנוע הקרוב לביתכם

 

ברצלונה מעולם לא הצליחה להיות כוס התה שלי, וגם עכשיו, אחרי שראיתי את "ויקי כריסטינה ברצלונה", דעתי לא השתנתה. עיר נחמדה, הרבה אמנות ואדריכלות מודרנית, אבל שום דבר אמיתי להיאחז בו. תרבות קטאלנית מאוד עשירה, מאוד משפיעה על התרבות העולמית – בזה אין ספק – אבל הרושם הוא שאף אחד לא לוקח שם את עצמו ברצינות. האמנות פשוט "קרתה", תוך כדי שתיית עוד כוס יין.

זו גם האווירה של וכ"ב: בסרט החדש של וודי אלן אף אחד לא ממש עובד, מקסימום זורק משפט על עבודה. כולם יושבים בבתי קפה, שותים יין, מטיילים, רוכבים על אופניים, יוצרים, מפליגים - יופי של חיים שהקשר בינם לבין רוב הצופים מקרי בהחלט. חודשיים של שכרון חושים קייצי מול חופי בירת חבל קטאלוניה שבספרד. הייתי שם פעמיים, וזה אף פעם לא היה ככה. אולי 10% דומה, בקושי. וזו הבעיה העיקרית שלי עם "ויקי כריסטינה ברצלונה": למה הם כן, ואני לא. למה הם נהנים מברצלונה כאילו זו הריביירה החדשה, בעוד עליי הקסם פסח והותיר אותי עם מפה וספר שיחור.

במרכז הסרט נמצאות שתי אמריקניות, ויקי (רבקה הול) וכריסטינה (סקרלט ג'והנסון), שהגיעו לבקר חברה שלישית שמבוגרת מהן בכמה שנים, ויחד עם בעלה אוחזת בבית ענק וביאכטה נאה ביותר. אחרי שהן בודקות את כל אתרי התיירות הבולטים של העיר, אחד הדברים האותנטיים הראשונים שהן עושות זה לבקר בפתיחת תערוכה בגלריה לאמנות, שם הן רואות צייר קטאלוני סקסי (חוויאר ברדם. תשכחו מ"ארץ קשוחה"). ויקי היא הרציונאלית, כריסטינה האמוציונאלית, נחשו מי מכריעה בשאלה האם לטוס איתו במטוס קטנצ'יק לעיירה אביידו.

השלישייה הזו משנה כיוונים יותר מפעם אחת, ובשלב מסוים נוספים לה עוד צבעים - הארוס של ויקי (כריס מסינה מ"עמוק באדמה") שמגיע מניו יורק, והגרושה של הצייר (פנלופה קרוז) שמגיעה ממדריד. יותר מדי מבקרים דיברו על הסצנה שבה כריסטינה נישקה את הגרושה מריה הלנה, ולהפך. האמת? אותי זה ממש לא עניין. אם וודי אלן היה שואל אותי, אני בכלל הייתי ממליצה על סצנות שלמות בלי חולצה על הגוף ההורס של חוויאר ברדם. כזה גבר סקסי, זה יפה להשאיר אותו לבוש?

בכל אופן, איך אימא שלי אומרת: מה זה בכלל קשור לוודי אלן, הסרט הזה? אז לא קשור, אבל למי אכפת, כשיש סרט כזה חושני, עם תשוקות וחיוכים במידה כמעט זהה, מה שעושה חשק להיות שם יחד איתן. אהבתי את הצילומים של כריסטינה, במיוחד האופן שבו היא העמידה את מריה הלנה מול הקיר, וממש בא לי לשלוף מצלמה ולעמוד שם יחד איתן. כשחואן אנטוניו (הצייר) וכריסטינה רכבו על אופניים, רציתי לרכב בעצמי, ולא צריך לומר מה רציתי לעשות עם הפופקורן אחרי כוס היין השלישית שנראתה על המסך הגדול.

אז כן, זה לא מציאותי ולא אפשרי להעביר ככה קיץ שלם אם אתה לא במצב כלכלי מעולה, אבל למי אכפת. יש סרטים שפשוט נועדו לאסקפיזם, ואת זה "ויקי כריסטינה ברצלונה" עושה בהצלחה רבה.

 

בקטנה: נדבקתי לשיר הנושא של הסרט. ויש משהו ברבקה הול שאני לא יודעת להסביר. כלומר אני מחבבת אותה למרות שהדמות שלה יותר מדי שכלתנית, מה שבדרך כלל די עולה לי העצבים.

 

טריוויה: באוביידו יש פסל של וודי אלן, כך שאפשר לנחש שהיא נכנסה לסרט כמחווה. וגם - עיריית ברצלונה הציעה לאלן להשתתף בעלות ההפקה בתנאי שהעיר תככב בסרט שלו. 2 מיליון אירו מקרנות ציבוריות, והכל הסתדר לטובה.

 

  "ויקי כריסטינה ברצלונה " (Vicky Cristina Barcelona), ספרד-ארה"ב 2008. 96 דקות. במאי: וודי אלן. שחקנים: סקרלט ג'והנסון, רבקה הול, פנלופה קרוז, חוויאר ברדם, כריס מסינה, פטרישיה קלרקסון

נכתב על ידי , 19/1/2009 00:23  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מוק. ב-22/1/2009 18:39
 



לדף הבא
דפים:  

206,948
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , 30 פלוס , טלוויזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרב-ערוצית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רב-ערוצית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)