באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

השבוע התבשרנו על חדשות טלוויזיוניות שאינן מתחום האקטואליה:

1. רבין לא עושה רייטינג - שני הערוצים המסחריים, 2 ו-10 החליטו לא לשדר משדרים מיוחדים לזכר יצחק רבין ז"ל בנימוקים משונים. ערוץ הברודקאסט היחיד שכן שידר, ערוץ 1, קיבל 3.6% רייטינג. אבל זה כמובן לא אומר כלום, כי מדובר בערוץ קקמייקה שגם ככה לא מפליא ברייטינג אלא כאשר מדובר בכדורגל ובאירוויזיון.

2. סיפור גדול - איציק כהן ישתתף ב"רוקדים עם כוכבים". מבחינתי, רק בשבילו שווה לראות את התוכנית המאוסה הזו.

3. יא חצ'ו רייטינג - ב-HOT עובדים על מיני סדרה חדשה שתהיה ברובה ברוסית, ותעסוק כמובן בקהילה הרוסית בישראל. הסדרה נמצאת בשלבי ליהוק ראשוניים, כך שזו השעה להגיש מועמדות.

4. מעבר לקשת - אורי שנער, לשעבר נשיא קשת, שהודח בקול גדול לטובת אבי ניר ולאחר מכן פתח חברה לאנימציה, נרתם לעזרת ערוץ 10. על פי ynet, שנער נפגש בחמישי האחרון עם בעל המניות הראשי של הערוץ והאדם שהכי מזוהה איתו, יוסי מימן, ועם מנכ"ל הערוץ יוסי ורשבסקי. מטרת הפגישה - סיוע בגיבוש לוח השידורים וההתנהלות העתידית. האמת? נשמע מאוד מאוד מבטיח. חוץ מזה, מישהו כבר צריך להוציא לקשת את המקל מה...

4.5. למי קראת קולב - בשבוע הבא תעלה הסדרה "תיבת נוח" ובה תוכלו לראות את הדוגמנית מלני פרס משחקת. על ההפקה הוצבה חברתה הטובה לעולם הדוגמנות, אוריאנה גבעולי-גניגר. כאן יש ראיון משותף.

משפט מפתח על משחק מול מצלמה: "מארק איווניר לימד אותנו לא להתבייש. היו לו כמויות אדירות של טקסטים ללמוד, והוא היה מסתובב ומשנן אותם מול כולם. פתאום כולנו התחלנו לעשות ככה. בנוסף, הרבה פעמים רואים בסדרות ישראליות שהשחקנים כאילו יורים אחד על השני את הטקסט בשביל להיפטר ממנו, ולמארק היתה איזו נינוחות עם הטקסט. הוא היה עוצר, נושם, בונה את הרגע".

5. ביי גיא, צ'או קיסוס - שני המנחים של תוכניות הבידור המרכזיות של הכבלים והלוויין, גיא פינס ואביעד קיסוס, החליטו להיפרד מתוכניות הדגל ולעבור לעשות דברים אחרים. לפינס זה לקח 13 שנים ולקיסוס רק 5, אבל תכלס: מי יבדר אותנו עכשיו? האם יהיו יורשים? או שהנישה הזו פשוט תיעלם מעצמה?

בהוט בידור ישראלי לא מוכנים לוותר על הנישה וזוממים הפקה עצמאית של תוכנית חדשות יומית. ברור לכולם שצריך פה מנחה מוכר שימשוך את הצופים, וליין אפ מהודק ומעניין מספיק. ב-ynet ניסו להעלות שמות כאופציה להנחייה אבל הכל נשמע דלוח ולא מעניין. הסיכוי להצליח פה שווה לסיכוי להיכשל, ואותי מעניין מה יעשה עכשיו זוהר ישראל.

שיחת נפש – יורם יובל עם יובל רבין, רביעי 22:00, ערוץ הוט בידור ישראלי

בערוצי הברודקאסט החליטו להתעלם מיום השנה לרצח יצחק רבין ז"ל (מה כל כך דחוף לחשוף את משתתפי "רוקדים עם כוכבים"?), אבל דווקא בערוץ הוט בידור ישראלי החליטו לקחת את העניין ברצינות, ושידרו תוכנית מיוחדת של "שיחת נפש" שבה התארח יובל רבין, בנו של יצחק.

אין לטעות: זו יותר תוכנית על יובל מאשר על יצחק, למרות שהוא מאוד דומה לו חיצונית. זו לא תוכנית מורשת, שבה כל משפט שני הוא "אבא אהב", "אבא אמר", "אבא האמין". אבל אם ילדים הם המורשת הכי גדולה של אדם, אז בהחלט יש לשיחה הזו ערך משמעותי.

אנקדוטה אחת תפסה אותי, והיא התרחשה ערב לפני ה-4 בנובמבר 1995. רבין ז"ל לא אהב ארוחות ערב ארוכות, אלא התרכז באכילה ואז עזב את השולחן ועבר לעבודה או טלוויזיה. ודווקא באותו ערב שבת שלפני הרצח הייתה ארוחת ערב ארוכה מהרגיל, רק יצחק ולאה ויובל וטלי – לדליה היו אורחים – ובמהלך הארוחה עלו הרבה שאלות והייתה שיחה מעניינת, אחת הבודדות שרבין ז"ל הספיק לנהל עם כלתו הטרייה. מי ידע אז מה יהיה למחרת.

בשנים שעברו מאז הרצח, יובל לא תמיד היה פה. נע על ציר ישראל-וושינגטון, ולפני כשנתיים חזר לארץ. הוא מספר על אימו לאה ז"ל, שנפטרה סמוך ליום השנה של אביו. עוד בשלב שהיתה אופטימית הגיעה לטיפולים בארה"ב, אבל לפני כן נסעה לכמה ימים לריו. ואני חושבת לעצמי – מה היה לה לחפש בריו, בגילה ובמצבה? למה יובל לא שואל? אם יובל אומר שערוצי התקשורת שלו היו בעיקר דרך אימא, אולי נלמד גם משהו עליו אם נדע עוד קצת עליה?

אולי החטטנות הזו היא מה שגורם לו להתרחק בדרך כלל מהציבוריות הישראלית, מהאירועים ומהפתיחות – למרות שבוודאי מזמינים אותו לא פחות ממה שמזמינים את אחותו דליה. הוא, בניגוד אליה, לא רוצה להיכנס לפוליטיקה. ומה בדיוק הייתה האפיזודה עם ביבי? "היתה יוזמה, היכרות... ליוזמות כאלה אין באמת הורים. כתוצאה מניתוח קר של מה הולך להיות ושאיפה שתהיה יותר אחדות, (החלטתי) לעזור ולו במעט. ליצור דינמיקה של הורדת עימות תמידי ומתחים. אלה לא דברים שהם זרים לי, הייתי שותף להם מייד אחרי הרצח, למשל בדור שלום".

זוכרים את הדור הזה, שדרש שלום? נדמה לי שהוא קצת נעלם. לא ברור למה.

עבור יובל רבין, המורשת של אבא היא "תהיה שלם עם עצמך". לדבריו, "אני משוכנע שהוא היה שלם עם עצמו. וככל שהזמן חולף, אני יכול להתחיל להבין במה זה היה כרוך. במיוחד אם אתה הולך בכיוון שהוא כל כך שנוי במחלוקת, כל כך קשה". איזו עצה לחיים. אל תוותרו עליה.

 - - - - - - - - - - - - - 

בבוקר שמעתי את דליה רבין מדברת בגלי צה"ל על כך שהטיעון של אנשי הערוצים המסחריים היה שלרבין אין רייטינג. כמובן שזה אידיוטי לחלוטין, הרי בסך הכל זה תירוץ - הזכייניות מחפשות מה שיכניס להן יותר כסף מפרסומות, ובאמצע סרטים על רבין לא נהוג לשים פרסומות. הכסף מדבר, אפילו במקרים כאלה. שיקול נוסף - רוצים לפנות לכולם, ובמקרה כזה אנשי ימין אולי יכבו את הטלוויזיה ובאמת יהיה פחות רייטינג. פייר, שיקול מטומטם לא פחות. בקיצור, תעודת עניות ומינוס ענק לקברניטי 2 ו-10

  "המקור ", שלישי 21:00, ערוץ 2

בכל ערב אחר הייתי כנראה מעדיפה את "עובדה", אבל עוד תחקיר על בכירי המערכת הביטחונית שהפכו לסוחרי נשק נשמע לי הרבה פחות מעניין מכתבה ארוכה של מיקי רוזנטל על לב לבייב. אצלו לפחות יכול להיות חידוש.

אז נכון, להיט זה לא היה, אבל בכל זאת אני מקווה שהוא עזר לערוץ 10 לתת פייט לאילנה דיין. מה כן היה? עוד סרט מיקי רוזנטלי, בהשראת מייקל מור. זה מתחיל באנקדוטה: פה היה צריך להיות קניון, אבל עיניכם הרואות, אין פה כלום. רואות? רואות? או, הנה, סופסוף באו לזרוק אותנו מכאן. כבר חשבתי שאצטרך לבקש מהבומר להתחפש לשוטר רוסי.

אחרי האנקדוטה, רוזנטל מציג את האחזקות השונות של לב לבייב: פקר פלדה, נגב (בשבוע שעבר דוד עזריאלי הציע לרכוש את נגב תמורת 130 מיליון שקל, אבל למה לבלבל לצופים את המוח), דרך ארץ, קראון פלזה, זארה (רוזנטל מפספס את העובדה שהיא נמכרה בינואר לשותפים של לבייב) ואנגלו סכסון (שוב רוזנטל מפספס את העובדה שהיא כבר נמכרה).

בקיצור, אמינות היא לא הצד החזק פה, וחבל – אני דווקא רוצה להאמין לרוזנטל, שטוען בצדק ש"החור" בכיסים של לבייב נוצר בגלל אפי פיתוח, חברה שב-2007 הונפקה לפי שווי חברה של 7 מיליארד דולר. באותה שנה לבייב יכול היה להרשות לעצמו להתפנק: מטוס מנהלים חדש, הבית הכי יקר בלונדון ב-70 מיליון דולר, ואחרי זה עוד טען שהוא עדיין צנוע.

עכשיו רוזנטל מנסה לבקר אצלו בבית (איזה בית? בטח לא בלונדון, כי התקציב הספיק רק למוסקבה). אנחנו רואים רק את הדלתות היפות והגדולות. כאילו שמישהו חשב אחרת. אפילו רוזנטל לא. זה סתם בשביל הקטע. תשמעו סיפור: פרויקט קונצובו במוסקבה היה אמור להוות 17% מפעילות הנדל"ן של לבייב כאן. לשם כך הוא גייס 670 מיליון דולר והבטיח לסיים עד 2010. אבל נחשו מה? אין לו בכלל אישורי בנייה. אבל באוגוסט שעבר דווח שיש לו אישורים. אז מה האמת? האם אפי פיתוח שיקרה? למה רוזנטל לא משיג תשובות? במקום זה הוא מראה לנו איך המנהלים המקומיים נפנפו אותו בחסות רני רהב. בחיאת מיקי, ככה לא בונים סיפור עיתונאי.

הסיפור הוא שב-30 באוגוסט כינס טייקון היהלומים והנדל"ן מסיבת עיתונאים דרמטית שבה הודיע כי אפריקה ישראל לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לבעלי האג"חים. החוב הכולל: 21 מיליארד שקל. החוב לציבור: 7.5 מיליארד שקל.

ההאשמה הגדולה של רוזנטל כלפי לבייב היא שמכיוון שאנחנו שותפים שלו באמצעות קרנות הפנסיה, ומכיוון שהוא התחייב ל-30 פרויקטים במוסקבה וחציים לא יצאו לדרך – מותר לנו לתהות למה זה קרה. מה הסיבה שמלון ספא הוקפא, פרויקט מגורים הוקפא, הרבה הוקפא ובמוסקבה קפוא. האם אנחנו לא אמורים לבוא בטענות כלפי אלה שהשקיעו עבורנו את הכסף? כלומר מנהלי הקרנות? שלא בדקו לאן דברים הולכים, כלומר מידרדרים? האם אליהם מתכוון רוזנטל כשהוא אומר "סמכו על הקשרים של לבייב ברוסיה. כאילו מספיק שהוא ירצה, וזה יקרה"?.

ברור שלמשבר הזה יש פתרון - שלבייב ישלם, על ידי מכירת מניות או כסף מהבית - אבל לבייב לא אוהב את הפתרון הזה. גם את רוזנטל הוא בטח לא אוהב, למרות שהכתבה הזו היא לא יותר ממכה קטנה בכנף מטוס המנהלים של לבייב. הבטחה גדולה, פספוס גדול.

- ואחרי כל זה, מה שייכת לענייננו כתבה על יהונתן גפן בן ה-62, מבוגר מלבייב בכמה שנים ואף פעם לא אחז במיליארדים, אם כי לדבריו הוא יכול לא לעבוד יותר כל החיים כי הוא כבר מסודר כלכלית? (משהו שלבייב לא יכול להתפאר בו כרגע). "הרבה אנשים רוצים להיות כמוהו כשיהיו גדולים", אומר שלח בפתיח לכתבה, ואני חושבת לעצמי: איך הוא ידע?

גפן מצטט את דניס פוטר: "אני לא רוצה להשתמש במילים שאני לא יודע באיזה פה הן היו קודם". אחר כך הולכים למקום שבו יש הרבה אנשים שאפשר לצטט אותם: בית הקברות טרומפלדור. למה כל זה? כי גפן צריל לקדם את ההצגה "ג'וני הלך". מה הוא חושב על ביבי נתניהו? "קוסם". על ציפי לבני? "אוהב אותה, הצבעתי לה". ברצינות? "אתה יודע, shit happens".

* * * *

"מעורב ירושלמי" חזרה סופסוף לעונה שלישית, עם פרק מצוין כצפוי. ביקורת מלאה – ברביעי הבא, אחרי הפרק השני.