באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"פילדלפיה", שלישי 21:30, ערוץ הוט דרמה

 יום האיידס הבינלאומי יחול מחר, ואני ראיתי אתמול את "פילדלפיה" מ-1993, שזכה בשני פרסי אוסקר, למיטב זכרוני לשחקן הראשי טום הנקס ולברוס ספרינגסטין על הפסקול. עוד מצאתי שם את אנטוניו בנדרס באחד מתפקידיו הראשונים באמריקה, וגם את ברטלי וויטפורד מהבית הלבן. דנזל וושינגטון עשה עבודה מצוינת.

אבל אני הרגשתי שהסרט החשוב הזה מתמסמס לו איפשהו.

קודם כל, כמעט לא היתה שם אהבה בין אנדי בקט (הנקס) לבין זוגו מיגל (בנדרס). בקושי ריקוד סלואו אחד. למה זה? לחולי איידס לא נגמרת האהבה, נכון? המשפט לא התנהל בצורה מספיק מרגשת. והסוף, בכלל לא הבנתי אותו. ומה פתאום כולם עמדו וצחקו שם, כאילו הם לא התאספו לזכרו של אדם שזה עתה מת? ולמה לסיים עם סרטי הילדות שלו, שאפילו אין בהם אזכור - למשל - לטביעות הידיים שלו כילד, על המזרקה שליד הבית?

הסצינה היחידה שבאמת אהבתי היתה הסצינה שבה מריה קלאס שרה אופרה ואנדי מסביר לעורך הדין שלו (וושינגטון) על מה היא שרה. זה היה חזק. טיפה ארוך, אבל חזק.

אבל בשורה התחתונה: לא הזלתי אפילו דמעה אחת, ואני חושדת שזה לא בגלל שהפכתי לאטומה מוחלטת. אני יודעת שטום הנקס הוריד המון במשקל בשביל התפקיד, וזה סרט חשוב והכל, ועדיף שיראו אותו יותר אנשים כי לאולי לאחד מהם ישפיע על האונות במוח, אבל אני עדיין חושבת שאפשר היה לעשות את זה טוב יותר.

"פילדלפיה" (Philadelphia), ארה"ב 1993. 125 דקות. במאי: ג'ונתן דמי שחקנים: טום הנקס, דנזל וושינגטון, אנטוניו בנדרס

אלמלא ישנתי היום בבוקר, אחרי לילה ארוך של עבודה, אין לי ספק שצהלות השמחה של אנשי ערוץ 10 היו מגיעות עד אליי הביתה. אחרי הכל, לא בכל יום תוכנית "רגילה" משיגה שם רייטינג פותח של 15.2% עם פיק של 17.8%. זה מה שקרה לאמנון לוי ול"שומר מסך", ואם מישהו רוצה שזה יקרה שוב גם בשבוע הבא - כדאי לו להתחיל להתאמץ.

"ככה לא מתנהגים", ראשון 21:45, ערוץ 2

קצר ולא מזיק, זו המסקנה שממנה יצאתי עם "ככה לא מתנהגים", אולי מפני שבדיוק יצאתי מהמקלחת והייתי במצב רוח טוב. אחרי הכל, התוכנית הרביעית בסדרה של גורי אלפי עסקה בניקיון ובסדר, או כמו שהוא העדיף לקרוא לזה, "התפתחות האיכס".

קצר ולא מזיק וגם לא מאוד מעניין, זו המסקנה המורחבת, כי ת'כלס, אלפי לא אומר כלום בתוכנית הזאת. קצת פסיכיאטר, קצת יועצת משפחתית, קצת רופאים, אבל שומדבר אמיתי או מעשי, וגם אף סיפור מעניין - עם כל הכבוד לשמרית, רפאל והג'וקלין שלהם (ג'וק הניקיון של שמרית). כלומר, לרגע היה פה פוטנציאל למשהו שיזכיר את האיכויות של "החומר ממנו עשויה אהבה" של ארי פולמן, אבל הרגע הזה חלף מהר.

אז למה בכל זאת לראות? כי לא כולם אוהבים כדורגל. וכי בכל זאת, מישהו התאמץ וניסה לעשות תוכנית לא סטנדרטית, עם עריכה קצת יותר יצירתית, וגם הביא את שי אביבי ורותם אבוהב (היא בהריון?) למערכון הדגמה משעשע, את עידן אלתרמן לטייק-אוף על יוסי וג'אגר ("בוא נפזר את מסך הערפל"), את אבי גרייניק לבדיחה אחרת, ואת פנינה רוזנבלום שלוקחת הכל ברצינות וזה כבר משעשע.

אריק סיני אומנם הדגים איך הוא מקבל זריקות בבית השחי נגד הזעה, שזה קצת איכס, אבל אני חייבת להודות: במצב רגיל, ועם חולצה, הוא עדיין סקסי בטירוף, גם בגילו. מה שפחות סקסי זה גורי באמבטיה, מראיין את מיכאל הרסגור. לשם שינוי, לא טרחו לפזר קצף כדי להסתיר את זה שהוא בבגד ים, ובמקביל, לא טרחו על המקוריות: שוב נתנו להרסגור להגיד שלואי ה-14 עשה אמבטיה רק חמש פעמים בחייו. נו, באמת.

אז עכשיו אני יודעת שלפי איזה מקור עלום, בן אדם מערבי ממוצע מקדיש שעתיים וחצי ביום לניקיון (מדובר בתירוץ מצוין לשאלה למה אני מתקלחת שעות, ותמיד גורמת להצפה במסדרון), שזה בחישוב כללי שבע שנים מהחיים (לא חבל?). אבל עדיין, בפעם הבאה אני אעדיף להתקלח עוד שעה מאשר לצפות בגורי. ממילא בעל הבית משלם את המים.