באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

כל מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת לאכול ארוחות בוקר אבל לא אוהבת לצפות בתוכניות בוקר. תמיד הן נראות לי שטחיות, דביליות ומאוסות.

אמנם בשנה האחרונה יצא לי לגלות שאברי גלעד והילה קורח הם לא שני מתוקים, כך שיורדת כמות הבלאחס, אבל אז הבנתי שגם כמויות של ציניות זו לא דרך טובה לפתוח את הבוקר. קחו דוגמה: היום הגיע לאולפן אלי מזרחי, שופט ב"רוקדים עם כוכבים", כוריאוגרף, בעלי בתי ספר לריקוים סלוניים ושופט ריקודים בינלאומי. בקיצור, איש רציני בתחומו.

גלעד וקורח שאלו אותו למה הביקורת שלו על המתמודדים בתוכנית כל כך קשה וכו' - כשהיה ברור מאופן השאלה שהם בחיים לא ראו תוכנית אחת שלמה של "רוקדים עם כוכבים". פשוט סיפרו להם בישיבת הפקה במה מדובר, והם הרכיבו על זה שאלה עם השטיקים ה"חינניים" שלהם. אחר כך לאברי היתה שאלה על השמלות המנצנצות הלא יפות. מזרחי היה קולי לגמרי וזרם עם השאלה, אבל היא לא היתה במקום.

אגב, למתעניינים בתוכנית: מזרחי חושב שהמתמודדים הכי טובים הם מירה עוואד (בת יחידה, כי כל הבנות עפו), איציק כהן ומשה פרץ. מייקל לואיס עשה "קפיצה גדולה" בתוכנית האחרונה והוא מקווה שימשיך כך.

בעקבות החלפת ימי השידור בין קשת (ה'-שבת) לרשת (א'-ד'), "רוקדים עם כוכבים" תשודר מעכשיו בימי ראשון ב-21:00, ובגלל זה בכלל נולד האייטם שגלעד וקורח בקושי הצליחו לבלוע, וחבל. בין הסכריניות לציניות יש עוד כמה נקודות.

ואם כבר החלפת ימי שידור ותוכניות חדשות: ביום שני תעלה התוכנית "מצב האומה", עם ליאור שליין, גורי אלפי ואורנה העריקה בנאי (מקשת לרשת). יהיה מעניין לצפות אם זה שווה את הזמן או ששוב ממחזרים פה את אותם אנשים ואותם בדיחות. הימורים, מישהו?

מביכים את משה דץ, קודם על הלוק שלו (באת עם כובע-מטרייה?) ואחר כך על האייטמים בתוכנית שלו. למשל, כשהוא אומר "נדבר על אנשים שעזבו את המרכז לטובת חקלאות בנגב", אברי משיב לו "כן, יש שניים כאלה". במילים אחרות, מילים שלי, המסר שהצופים קיבלו: "על זה אתה עושה אייטם? בחיאת, סתם קשקוש".

יכול להיות שגלעד צודק מבחינת החשיבה המקצועית הקרה, אבל ככה יפה לרדת על קולגה בשידור?

נשות הטייסים, א'-ה' 18:30, ערוץ 10

מגדלים באוויר, פרקים 9-11, ב' 21:45, ערוץ 10

נשות

"נשות הטייסים" היא ה"פיק אפ" של שנת 2009. שרי גבעתי היא האוולין גואל החדשה, או שזו אולי בכלל גלית גוטמן? שוב ערוץ 10 מעלה דרמה יומית שמוציאה את המבקרים מדעתם, אבל משמשת כממתק יומי לא רע בכלל, שאלמלא שעת השידור שלו, היה סיכוי שאעקוב אחריו בטלוויזיה ולא ארגל אחריו באתרי צפייה ישירה.

כן, זה רדוד וזה דבילי. וכן, זה הזוי שלגלית קורן יש ילד שעבר את גיל 20, ושהבת שלה לובשת את אותם בגדים מהוהים גם בפרק 1 וגם בפרק 2 – כי מישהו בעריכה נרדם ולא שם לב מה קורה בחלוקה לפרקים. לא שחלילה אני רומזת שהיו פה בעיות תקציביות, להפך: נדמה לי ששפכו פה יום כסף. למרות שאף פעם לא הייתי בשום טייסת כדי לבדוק אם הבתים שם מגיעים לכזו רמת עיצוב, והנשים שם מגיעות לכזו רמת שעמום, ואין ילדים קטנים בכלל - אני יכולה לתאר לעצמי שההקצנה חוגגת כאן.

אבל מי אמר שזה כל כך נורא או יוצא דופן. מה, ב"אח הגדול" אין הקצנה? בכל תוכניות הטלוויזיה האחרות, כולל תוכניות התחקירים המפוארות, אין הקצנה? יש ויש. הקצנה היא כעת שם המשחק במדיום הטלוויזיוני, כי סתם משהו "רגיל" כבר מזמן לא מעניין ולא עובד בעולם הדיגיטלי והמהיר שלנו.

מה כן עובד? נשים יפות. תמיד. וגם גברים יפים (אם כי בתחום הזה יש קצת מחסור ב"נשות הטייסים", אם יורשה לי. לא ממש מפילים אותי החבר'ה). במובן הזה אני רוצה לציין לטובה את טל טלמון בתפקיד החוקרת סגן מאיה לוי, ואת נטע פורת בתפקיד הבת של מפקד הטייסת, הילי תבורי. שתיהן חדשות בנוף, שתיהן שוות לתשומת לב.

שורה תחתונה? אם אתם מחפשים למה להתמכר, עדיף לעבור לביקורת הבאה. אם סתם יש לכם חצי שעה פנויה, שבו מול פרק של "נשות" וחפשו חמישה פאקים. סתם, בשביל שלא ייכבה לכם המוח.

* למתקשים, דוגמה לפאק: יו"ר ועד נשות הטייסים באיזו טייסת מתארחת בשידור חי אצל רפי רשף. מופרך מיסודו. נראה לי שרשף שיתף פעולה מחוסר ברירה.

רייטינג יום א': 6.5% בלבד. רייטינג יום ב': ??

מגדלים

הרבה פעמים אני כותבת פה על פרקים ראשונים או שניים של סדרות, ולא ממשיכה לעקוב אחריהן, פשוט כי הן לא מעניינות אותי. בין אלו שכן הצליחו לרתק אותי בסופו של דבר נמנית "מגדלים באוויר", שאמנם סובלת מפאקים בעלילה (...) ומיותר מדי שתיקות, אבל בגדול מצליחה להעביר סיפור שמחזיק אותי שבוע אחרי שבוע.

טוב, כמעט שבוע אחרי שבוע: בלי להתכוון פספסתי שני פרקים, ואתמול שודר השלישי. אבל אני הייתי נחושה להשלים את החסר, וכך יצא לי מרתון משולב בין מחשב לטלוויזיה. האמת? נהניתי. מתוך שלוש הפרקים אני רוצה לציין שני דברים:

פרק 10, יעל לראובן: "כל כך הרבה שנים התאמצנו לשמור את השקר הזה, בלי זה, אני לא יודעת מה עוד יש בינינו". כלומר, כל השנים שהם היו יחד אחרי הבגידה שלו, מה שהחזיק אותם יחד זה השקר המשותף לבנות, שרק לא ידעו. בשמו הם יצאו לבלות, ונסעו לחופשות, ושמחו בשמחות. אבל מרגע שאין צורך יותר לתחזק את השקר, מה מניע את הזוגיות הכפויה הזו? כלום. זו השעה להיפרד. כל כך עצוב וכל כך נכון.

פרק 11: רוני וניסן (מבטאים ניסן כמו האוטו, לא כמו החודש) עושים סקס על חוף הים. כביכול, מה לצפונבונית הזו יש לחפש עם הנהג מונית, וזה בטח סתם ריבאונד וכל זה. אבל האמת? הוא כל כך חמוד, וזה כל כך עוזר לה להתגבר על הבעל הסמרטוטי שלה... שנו, תודה לתסריטאיות :)

שיחות עם הגנן, ערוץ הוט פריים

שישי ושבת האחרונים הוקדשו בערוץ הוט פריים לסרטים צרפתיים – זה כנראה מין קטע כזה של הערוץ, כי לפני שבועיים הסופ"ש הוקדש לסרטים סקנדינביים (אני נזכרת שיש לי ערוצי סרטים רק כשהבנזוג בסביבה). בכל אופן, הקלטתי את "פעלים למתחילים", והתיישבנו לראות את "שיחות עם הגנן", שמבוסס על ספר מאת הנרי קוקו, ושבחרתי בו כי אני מאוד אוהבת את השחקן דניאל אוטיי.

הסרט - שמזכיר במידת מה את "יום ראשון בכפר" שראיתי לא מזמן - מביא את סיפורם של שניים. דופינצ'או הצייר הבוהמיין מפריז שמגיע לכפר לבית הוריו שמתו, ומחליט לשאוב שם השראה כמו גם לגדל גינה בדיוק כמו שאימא שלו טיפחה. אלא שהוא לא ממש מבין ולא רוצה להבין בענייני מגלים, חרמשים ותנועת הזזזזייי. אז הוא שוכר את שירותיו של הגנן דוז'רדין, שמתברר שפעם, לפני המון שנים, למד איתו באותה כיתה, ויחד הם שמו מקל דינמיט (או משהו מסוג זה) בעוגה של המנהל, כך שכאשר הוא עשה פוווו במקום שהנר ייכבה הוא התפוצץ לו בפרצוף יחד עם כל הקרם הלבן של העוגה.

התוצאה של אותו תעלול דבילי היתה קשה מבחינת שניהם, אבל הגנן שבא ממשפחה ענייה סבל הרבה יותר. הצייר שבא ממשפחה עשירה לא היה מודע לכך. הוא חשב שפנימייה וביטול חופשות זה העונש הכי גדול שיכול להיות לבן אדם. והנה מתברר שיש דברים הרבה יותר גרועים.

לאורך כל הסרט הוא ילמד כיצד הבדלי מעמדות משפיעים על החיים, ובעיקר על הבריאות, של בני האדם. החיים החדשים שלו בכפר הם בעצם ניסיון לתיקון, למרות שמדי פעם הוא סוחב אליהם נהנתנות פריזאית (הסטודנטית המתפשטת מגדה). הוא מנסה ליצור קשר חברי אמיתי עם הגנן, והשיחות עימו מעשירות אותו כמו גם את הצופים. הם ממציאים שמות חיבה זה לזה: גנני וצבעי, והביקור המשותף בבית המת פואלו הוא סצנה מופלאה שלגנן יש ערך חברתי גבוה מלצייר, כמי שמכיר את האנשים ואת הסביבה. כך גם בדיג הקרפיון בנהר, עוד סצנה נהדרת.

משפטים שאהבתי:

מקומות עבודה הם כמו טיגריסים – נמצאים בסכנת הכחדה.

העיר לעושר, הכפר לבריאות.

פאניקה עדיפה על חרטה.

המוות הוא כמו קרפיון – הוא שם אבל אתה לא רואה אותו, וכשהוא פותח את הלוע שלו הוא בולע אותך.

טריוויה:

הנרי קוקו, מחבר הספר, הוא בעצמו צייר.

ז'ן-פייר דרוסין היה מועמד לפרס הסזאר על תפקידו.

שיחות עם הגנן (Dialogue avec mon jardinière), צרפת 2007. 110 דקות. במאי: ז'ן בקר. שחקנים: דניאל אוטיי (צבעי), ז'ן-פייר דארוסן (גנני), היאם עבאס (אשתו של הגנן), אלקסיה ברליאר (מגדה), פאני קוטנקון (הלן, אשתו בנפרד של הצייר)

עוד סרט של דניאל אוטיי – החבר הכי טוב שלי.