באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

פלפלים צהובים, חמישי 22:30, ערוץ 2

אחרי מרתון מקוצר, מיני-מרתון, אם תרצו, של צפייה ב"פלפלים צהובים", הגיעה השעה לכתוב על הסדרה הכי מוזיקלית שמשודרת היום בישראל, למרות שהיא הכל חוץ מ-glee.

"פלפלים צהובים" היא לא סדרה קלה לצפייה. אני בטוחה שלהרבה הורים קשה לראות אותה. הפחד שתתגלה בעיה כלשהי אצל הילד לא עובר אף פעם, אבל כשהם קטנים הפחד הרבה יותר גדול. להיות הורה לילד בן שלוש או ארבע או חמש שהוא לכאורה בריא לגמרי, ולראות את הסדרה הזו, זו מועקה. מייד עולות מחשבות על שלל צרות אפשריות. מצד שני, עבור אחרים, מעטים יותר, הסדרה היא מקור להזדהות.

כבר היתה לנו סדרה ברמת הגולן, והיתה לנו סדרה בירושלים – לא סופרים את כמות הסדרות בתל אביב – ועכשיו יש סדרה אי שם בדרום, בין אילת לבאר שבע. אבל לא המיקום הוא הגליק הגדול, אלא הנושא שנותן במה לאלפי משפחות בישראל. נושא שכמעט תמיד נדחק החוצה מסיבות אלה ואחרות, ועכשיו, בזכות יוצרת ובמאית שקשורה לנושא באופן אישי, יש לו סדרה משלו. סוף-סוף, יש לומר. אוטיזם.

אם תחשבו על זה, במדבר יש משהו שמתחבר מאוד לאוטיזם. המדבר הוא בעצם מרחבים עצומים של חול. הרים ועמקים, הכול חול. אתה הולך לאיבוד בתוך כל זה. אתה לא מדבר הרבה. שוקע במחשבות. החום עושה אותך קצת אוטיסט.

אולי בגלל זה ההורים של עומרי לא קלטו בכלל מה יש לו. השאנטי המדברי תפס אותם חזק מדי. הילד לא מבין הוראות פשוטות, הם לא מבינים דברים פשוטים שמתרחשים להם מול העיניים. הילד מכיר את כל השירים האפשריים, כולל באיזה אלבום היו, מתי האלבום יצא ומי כתב את המילים, ולכן הוא עבורם "גאון". שומע "המכשפות" ו"מוניקה סקס" במקום שירי ילדים? אז מה, הוא בוגר. אפשר להגיע אליו רק באמצעות שירים? נו, העיקר שמגיעים. כל אחד מתפתח אחרת. זו הגישה שלהם, והיא כאמור מוטעית. מסבירה להם את זה יפה ד"ר אשל, וטוב שבחרו בשחקנית לא כ"כ מוכרת, כי קל יותר להאמין לה, ומעניין להקשיב לה. אם היו בוחרים בחנה לסלאו למשל, לא הייתי קונה אף מילה.

אחד הדברים שאהבתי ב"פלפלים צהובים" הוא העובדה שלא כולם עוצרים את חייהם ומתעסקים באוטיזם. הם אמנם מוטרדים מזה, אבל יש להם גם חיים, בנוסף. יניב (האבא) בונה מסעדה, אבישי (גיסו) לקח את האחריות על החממות של הפלפלים, יעל (אשתו של אבישי) מחפשת את עצמה במקום שבו כולם יודעים שהיא בוגדת וצריכה להשתלב בכל זאת, ומאיר (הסבא) מקבל הצעות לזיונים במילים "בוא נישן יחד מדי פעם, ונעשה טוב אחד לשני". אה, ויש גם בורקס עם ביצה קשה בבוטקה בלב המדבר, שממש עושה חשק.

אחד הדברים שהיו לי קצת מיותרים, זו המקהלה התאילנדית. אמנם הרעיון יפה, אבל החבורה לא ממש תורמת לעלילה – הם אומרים את המובן מאליו, והם מצחיקים לעיתים נדירות. הבנזוג לא זיהה כמעט אף אחד מהשחקנים חוץ מיהודה ברקן (ליהוק מעולה. ברקן מגדיר את זה ביקור מולדת). לדעתו, השחקנית בתפקיד האימא משחקת בצורה היסטרית מדי. כלומר שהיא לא מוצלחת. בהתחלה התנפלתי עליו, אבל היום, אחרי הפרק השלישי, אני חושבת שהוא צודק. עדיף לה, לעלמה זק, להישאר בתחום החיקויים של "ארץ נהדרת". שם היא מצטיינת, זו הטריטוריה שלה, וכדאי שהיא תמשיך לשלוט שם, במקום להרחיב את האימפריה, מה שעלול להתגלות כבעייתי.

אפרופו בעיות, כרגיל במחוזותינו, הסדרה זכתה להתעללות קלה. לא מספיק שהיא עוסקת בנושא לא פשוט, ואפילו כואב, עוד החליפו לה את השיבוץ, שבועיים אחרי העלייה לשידור (משבת לחמישי). מהלך לא מנומק ולא ברור לצופה הפשוט, זה שגם ככה נדרש למאמץ בצפייה. וזה לא שאני עצלנית חלילה, ראיתי שלושה פרקים ברצף מרצוני המלא והחופשי, אבל היי, קצת מאמץ גם מצד קשת.

שורה תחתונה: סדרה מושקעת, משמעותית, מעניינת, חזקה, לא להורים עם לב חלש, פאשלה אחת בליהוק, זקוקה לעוד יחסי ציבור. פרומואים וראיונות בתוכנית בוקר זה לא מספיק (למרות שאורי פפר מדבר ממש יפה). כרגע, החשיפה נמוכה מדי.

בקטנה: מוניקה סקס חזק בתמלוגים.

פלפלים צהובים. במאית: קרן מרגלית. שחקנים: יהודה ברקן, יוסי מרשק, עלמה זק, אורי פפר, מיכל שטמלר

ארץ נהדרת, שישי 21:30, ערוץ 2

ביום חמישי האחרון עלה אלי פיניש לשידור בתוכנית הבוקר הרדיופונית של טל ברמן ואביעד קיסוס. הוא היה אמור לדבר שם על מה שיהיה בעונה הקרובה של "ארץ נהדרת". נשמע פשוט, אבל בשביל פיניש זה היה קצת מסובך. הדבר היחיד פחות או יותר שהוא אמר זה שהוא עושה חיקוי של ג'קי מהאח הגדול. הוא לא הסכים לעשות את החיקוי הזה בשידור חי, בנימוק שהוא עדיין לא חימם את הגרון או משהו כזה. תירוץ של אנשים שצריכים לשיר, אבל אולי הוא הולך חזק גם בתחום החיקויים.

אי אפשר היה להוציא מפיניש איזה דמויות חדשות יהיו, או במה תעסוק התוכנית הראשונה, או כל פרט מעניין שקשור לעונה השמינית. השיחה היתה כל כך כושלת, שברמן וקיסוס העדיפו לחתוך אותה כמה דקות לפני הזמן, ולהשמיע במקום זה שני שירים של שלמה ארצי.

כמו שזה נראה כרגע, אחרי השידור של התוכנית הראשונה לעונה, הפיאסקו הזה לא היה במקרה. לפיניש באמת לא היה מה להגיד, ולא רק בגלל שמחלקת יחסי הציבור גזרה עליו שתיקה. תחשבו על זה בעצמכם: מה הדבר שניקח איתנו מהתוכנית של אתמול? מה נזכור עד יום ראשון בבוקר, כשנפגוש שוב את החבר'ה בעבודה, ומה יספיק רק עד לפיקניק של שבת, אם בכלל?

אז ככה:

קודם כל, ג'קי מ"האח הגדול". ומכיוון שכך, המעפילים של הסופר עמוס עוז. וגם, האזכור הנתנייתי הקבוע: הנחה לחופשה במלון בלו ביי (אחד הטלפונים שעמוס עוז קיבל).

שנית, שיר המופת "רכב חברה" עם אסי כהן במראה שרון מולדבי מודל 93' ומאור כהן במראה יובל בנאי מודל 2002.

שלישית, אהממ, שלישית? חייבים? אולי שאולי? אולי הדינדי הזה? אבל איך זה נגמר, מה היה שם, לא משנה, אבל ראיתם כמה טוב הוא עשה את ג'קי?

אין דרך יותר טובה לומר את זה: הם פשוט לא מצחיקים כמו פעם. ולא שפעם תמיד היה יותר טוב, אבל יש געגועים. אתמול יותר מדי אייטמים הסתיימו בלי פאנץ', והעובדה שהזדקקו לאלי ישי (אלי פיניש) ולאיווט ליברמן (אסי כהן) כבר בפתיחת העונה, ועוד עם הפעלת קהל מאסיבית, אומרת דרשני. וזה שלא היה שום פאנל אמיתי בהובלת אייל קיציס, ושהכיסאות לידו נותרו מיותמים לאורך כל התוכנית? חבל. חבל מאוד.

דווקא חיבבתי את הדיונים שהיו בעבר בין החבר'ה (אופס נזכרתי שביבי היה במסוק, גם לזה לא היתה ממש פואנטה) - לרוב הם היו יותר מוצלחים מהדאחקה על הבחורה והציצים של גיא פינס. אח, איפה הימים של הכתב אודי בן דוד ושל ג'ודי ניר מוזס שלום ולהתראות. חבל שהשניים האלה פרשו לתוכניות אחרות. חבל להם, כמובן, אבל חבל גם ל"ארץ נהדרת".

הרי מאיפה התוכנית הזו התחילה? מלהתחבר לאקטואליה, בכל הרבדים שלה. מלהציף נושאים בצורה מצחיקה. זוכרים את לובה ואת חזקי? איפה הם היום, אה? זוכרים את מוריה סרק? מי הדמות שהחליפה אותם בעונה שעברה, שאולי? או שאולי הישראלי היפה, בגילומו של יובל סמו? ומי תהיה הדמות של העונה? למי אנחנו אמורים להתחבר ושילך איתנו לאורך כל הדרך?

אין ספק: אנחנו נמשיך להיצמד למסך ולראות "ארץ נהדרת" מתוך תקווה שיקרה שם משהו טוב, שיצחיקו אותנו, שיהיה לנו לפחות חיוך גדול בסיכומו של השבוע. התוכנית הזו בוודאי יותר משובחת מתוכניות צחוק אחרות. אבל עדיין תהיה שם תחושה של החמצה. אנחנו יודעים שהם יכולים יותר, וזה מה שמבאס.

סוגרים שנה, רביעי 22:45, ערוץ 2

עזבו אתכם רקגע מ"האח הגדול". אסי עזר הנחה אתמול עוד משהו - תוכנית סיכום השנה הלועזית בתרבות. לכאורה תוכנית קלילה במשקל נוצה לטובת ה"סוגה עלית" (תוכניות רציניות ומעמיקות) שהרשות השנייה כל כך אוהבת. למעשה, עזר הוכיח פה שהוא יכול להיות כתב של "אולפן שישי" לא פחות טוב מעמנואל רוזן - ואת זה אני אומרת דווקא מפני שאתמול היה אפשר להשוות בין השניים.

בחלק מסוים בתוכנית, רוזן ראיין את שחקן הפועל תל אביב ערן זהבי על גול המספרת המהמם שהוא הבקיע לשער של ליון בליגת האלופות. הראיון היה נחמד, הופגנו בו ידע, הבנה ואהבה לכדורגל. בכתבות ב"אולפן שישי" יש לרוזן יותר מקום להציג את היכולות שלו.

החלק המרכזי יותר בתוכנית היה הכתבה שעזר הכין על היכל התרבות באריאל, והמחלוקת העזה שהוא מעורר בקרב אמנים. הוא נסע לאריאל ודיבר עם תושבים. הוא דיבר עם שרת התרבות, לימור לבנת. היו ראיונות עם שחקנים, למשל רמי הויברגר ואיתי טיראן (לא ברור מי ראיין, כנראה לא עזר, כי לא הראו אותו בכלל). היו קטעי וידיאו מכנס השחקנים שהתנגדו להופיע. השילוב של כולם יצר דיון מעניין. חבל שאין יותר כאלה בקשת.

מה שעוד היה מעניין בסיכום השנתי הזה הוא שלעזר היה חשוב להכריז שהשנה שלושה זמרים יצאו מהארון - יהודה פוליקר, יהודית רביץ והראל סקעת. לא בטוח שבסיכום שנה אחר היו מזכירים את זה בכלל. אני כן יכולה להמר שעזר היה שמח לעשות מזה אייטם מורחב יותר, אבל לא נתנו לו. וגם לא היה שיתוף פעולה מצד אף אחד משלושת האמנים הללו.

בקטנה 1: חלק מהתוכנית צולם במטבח של "רמזור", בעקבות זכיית הסדרה בפרס האמי הבינלאומי. בחיי שלא זכרתי שזה המטבח של אמיר וטלי, זה נראה לי יותר כמו המטבח שבו עזר צילם את הקטע עם ההורים שלו בסרט "אמא ואבא, יש לי משהו לספר לכם". והייתי בטוחה שהוא מצלם אצלו בבית. או שההורים שלו העתיקו את העיצוב מהסדרה?

בקטנה 2: כמה לא מפתיע היה שיותר מ-50% מהסיכום השנתי עסקו באנשים ובתוכניות שקשורים לקשת. כולל אייטם סופר-מורחב על הסרט של "ארץ נהדרת" שב-מ-ק-ר-ה עולה בעונה חדשה ממש מחר.