באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"יומטוב", ראשון 20:45, ערוץ 2

בקשת יש אנשים טובים. עם כוונות טובות. ועם רצון כן ואמיתי לעזור לזולת, לתרום לחברה, ולהרים הפקה מסובכת עם עשרות משתתפים. באופן יוצא דופן, האנשים של קשת גם מוכנים שההפקה, שנמשכת שלוש שעות, תבוצע כתוכנית אחת ולא תחולק ל"יומטוב" ו"יומטוב הבחירה". אתם יודעים איזו מכה זו לרייטינג? אתם באמת יודעים להעריך את גודל המחווה?

אז באמת כל הכבוד על הכוונות, אבל הביצוע, הו הביצוע. קודם כל, מה פתאום גדי סוקניק בתור מנחה? האיש יבש כמו צנון, ולאסי כהן אין שום סיכוי איתו. אם אסי וגורי היו מנחים את הערב, זה כבר היה הרבה יותר מהנה והרבה פחות מאולץ. אם אסי ואדיר מילר היו מנחים את הערב בלעדית, זה גם היה יותר טוב. אבל גדי? באמת מזל שלא הביאו לנו את יונית הקרחונית (הפקת לקחים מהמשדר האומלל שלה ביום רביעי).

הלאה. צביקה הדר ומשתתפי כוכב נולד החדשים, אלה שהיו נזרקים מכל אודישן - ובכן, חבל שהם לא נזרקו גם מכאן. לא נורא, העיקר שמנחם הורוביץ זכה בסוף, במסגרת המפעל "תנו לדתיים השפויים שאינם מדברים על התנחלויות לנצח". הפספוסים של ארץ נהדרת היו בלתי מצחיקים בעליל, ואפילו שם ידעו את זה: עובדה שנדרשו להסברים של קיציס כדי שנבין ממה לצחוק (לא עזר). ובואו לא נגיד כלום על הביצוע לגבעת חלפון לא מתפנה, כי זה ייצא עצוב מדי. בשש מילים: הרבה מתחת לסטנדרטים של ארץ נהדרת.

מי שבכל זאת הצליח לעשות את העבודה, לפחות ב-90% מהמקרים, היה אדיר מילר. אני לא חובבת גדולה שלו ביומיום, את הרייטינג ל"ערב אדיר" הוא לא קיבל ממני, אבל אתמול הוא עשה את העבודה כמו שצריך. רק שיתוף הפעולה המוגזם עם פלאפון קצת צרם. אבל ככה זה בדרך כלל עם תרומות של חברות מסחריות: מי ששם את הכסף, רוצה שיידעו מזה.

מבחינתי, אגב, החלק המעניין היה בזמן הפרסומות, כשזפזפתי לערוץ 10 ל"טריבונה" של אבי רצון, ושמעתי את אייל ברקוביץ' אומר שאם הבעיה של מכבי תל אביב תהיה הכסף, העניין ייסגר בשתי דקות. כמובן שהאמירה הזו הפכה הבוקר לכותרת בולטת במוספי הספורט. וזה לא היה הפרסום היחיד שערוץ 10 קיבל. במסגרת יומטוב קיבלו כוכביו הזדמנות לברך את הצופים. ברור שהם הלכו על זה: מדובר בתוכנית עם יותר רייטינג ממה שיהיה להם בשנתיים הקרובות.

אז מה היה לנו? היד פתוח, הפנקס רושמת, ומה זה החרטא הזה התערבבו זה בזה. את התוצאה לא היו מגישים אפילו במטבח של ויקטור. העיקר שנאספו כמה מיליונים. שיהיה לכולכם יום טוב, שבוע מצוין, ומזל טוב להילרי סוואנק.

רייטינג: 25.9%, מקום שני בטבלה היומית (תשואות לערוץ 10: שוב החדשות שברו שיא, והגיעו ל-12.7%, מקום רביעי בטבלה. משחק הכדורגל הגיע ל-10.7%)

"דוח אינטימי", שבת 19:00, ערוץ 10

להיות במאי זה מקצוע אמיתי? התשובה פחות ברורה מאליה ממה שנוטים לחשוב. אם שואלים את אמא של דורון צברי, התשובה ברורה: "אין לך בית, אין לך משפחה, אין לך ילדים". "אבל עשיתי ארבעה סרטים", עונה צברי, על אף שהוא יודע שלפחות בבית אין לו על זה קרדיט. גם ג'קי לוי, האורח-מנחה של "דוח אינטימי" ששודרה אתמול, אומר ששנים ההורים שלו חשבו שהוא מבוזבז. ואולי זוהי נקודת החיבור הראשונה ביניהם.

"דוח אינטימי" מציגה שורה של מפגשים תרבותיים מעניינים. הפעם אלה היו, מלבד צברי, גם חיים אוליאל, אמן דרוזי שלא קלטתי את שמו ובאתר של הרשות השנייה לא טרחו לציין, אריאנה מלמד ואהובה עוזרי. עם כל אחד מהם התפתחה שיחה מעניינת על צד מסוים בתרבות הישראלי. מאחורי הקונספט עומדים שמעון אדף, יאיר גרבוז ואורנה בן דור, שהפעם גם ביימה.

כשם שאמיר פלדמן מתערב מדי פעם בראיונות של צופית גרנט , כך גם בן-דור הרשתה לעצמה להגניב שאלה פה ושם. מדובר בז'אנר בעייתי, שדוחף את הבמאי קדימה- גם אם בקולו בלבד - ובעצם מזכיר לצופה שהמראיין שהוא רואה על המסך לא בהכרח מוצלח כמו שהוא חושב. יכול להיות שבמאים בישראל לא מוערכים מספיק, אבל זו לא הדרך לשנות את המצב.

דוח אינטימי היא תוכנית שתלויה בעיקר בבחירות של הגיבור שלה. לכן התובנות צריכות להגיע מהגיבור הזה, כלומר לוי, שמוגדר כ"איש תקשורת המנסה להפיח השקפת עולם פלורליסטית בכל עשייה שלו". וכך היה, בין אם המפגש הוא עם מלמד על ביאליק, או עם עוזרי על שירה ואיבוד מיתרי הקול.

בשבוע הבא, כשהאורחת תהיה כבר פחות מוכרת - חוה פנחס כהן, משוררת מזרם הציונות הדתית - זה יהיה עניין אחר. כלומר, ואני אשתדל להיות עדינה: זה יהיה משעמם בטירוף. היה ראוי לבחור יותר אורחים מסוגו של לוי, או אף מוכרים יותר, כדי שבכל זאת הדוח לא יהיה כל כך אינטימי, ויימצאו לו יותר משלושה וחצי צופים במוצאי שבת. אחרי הכל, יש פה יופי של קונספט.

רייטינג: 5.4%

 "יצפאן - תוכנית ה-500", רביעי 21:30, ערוץ 3

לא חקרתי את זה באופן מדעי, אבל אני כמעט בטוחה שמאז שערוץ 3 התרוקן מכל הסדרות הטובות בעולם, כמות הצופים של אלי יצפאן וגיא פינס ירדה פלאים. אני יודעת שזה נכון ביחס אליי: פעם ראיתי את התוכנית של יצפאן לפחות פעמיים-שלוש בשבוע, ותמיד ידעתי את רשימת האורחים. היום, במקרה הטוב, אני זוכרת לזפזפ לאמצע התוכנית של פינס.

ובכל זאת, מדובר בשני הטאלנטים הגדולים של הערוץ, מקור שמחתו היחיד כמעט. כך יצא, שבחגיגות ה-500 של יצפון אתמול, אחד הכוכבים הבולטים היה פינס בכבודו ובעצמו, שראיין את ה"מעומדים", ה"זוכים" ו"המאוכזבים" על השטיח האדום - כולם דמויותיו של יצפאן. האמת, היה משעשע.

יותר מזה: התוכנית כולה היתה מוצלחת, ובמיוחד הראיון עם ראש הממשלה האמיתי, אריאל שרון. לדעתי, זה היה הראיון הטוב ביותר של שרון אי פעם, ולא פחות מכך, של יצפאן אי פעם - מי שבדרך כלל מתקשה בשיחה קצרה באולפן, עשה עבודה טובה מאוד בחוות השקמים. "אתה העברת 500 תוכניות ואני מתקשה להעביר תוכנית אחת", אמר לו שרון, וזו היתה רק ההתחלה.

בין העגלים לכבשים, בתוך שדה שיבולים ועם מבט לכלניות, התגלו ראש ממשלה אנושי ומראיין שבעיית העוני באמת מטרידה אותו, ולא בכאילו. כאשר שרון הודה שהוא נהנה מהחיקוי שלו, יצפאן כבר הרגיש נוח לבקש ששרון יפשר בינו לבין מובראק, שעבר נכתב כי זעם על אופן החיקוי שלו. מובראק עוד מעט בא לפה, אמר לו שרון. והוא בטוח יבוא, שאל יצפאן. כן, זה די בטוח, השיב ראש הממשלה.

בין הפרסים השונים, שהוענקו על ידי מיטב סלבריטאי ישראל, אפשר היה לשמוע שני שירים של שלום חנוך - לכאורה לא שייך, אבל כנראה מושא הערצתו של יצפאן, שהחליט שאם זו החגיגה שלו מותר לו ליהנות ממנה - ומערכון הסופרמרקט של ישראל קטורזה, שראיתי בפעם השלישית ועדיין נשפכתי מצחוק.

בקיצור, אתמול היו ליצפאן שעה וחצי מצחיקות. במקור תכננתי לפרוש באמצע לטובת המקלחת. בסוף זה קרה על חשבון ליגת האלופות. כי מה זה עוד גול או פחות גול, לעומת ערב של צחוק עממי במובן הטוב של המילה.

והנה התפתחות מעניינת.