באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"אני איתה", חמישי 22:00, ערוץ אקסטרה הוט

"אני איתה" ( I'm with her) היא סדרה חמודה. במקומות מסוימים זה נחשב למחמאה, אבל במציאות הטלוויזיונית זה לא מבשר טובות. הבחורה יפה, הבחור נחמד, הסיטואציה מספקת כר נרחב לבדיחות - שחקנית מפורסמת מחליטה לצאת עם מורה בתיכון - אבל אף אחד לא יישב להוריד עשרה פרקים באימיול. או בביטורנט. או בשאר הדברים שיש לכם (ולי לא). פשוט אין בשביל מה.

התחושה הראשונית היא שברשת ABC האמריקנית - שדווקא אחראית ל"אבודים" המצליחה, גם היא רכש של אקסטרה הוט - ניסו לעשות ספין-אוף מאוחר לנוטינג היל. אלא ששום דבר מהקסם שהיה בקומדיה הרומנטית ההיא לא עבר אל המסך. מחקר מעמיק יותר מגלה שהסדרה מבוססת על הסיפור האמיתי של יוצר הסדרה כריסטופר הנצ'יס שנישא לברוק שילדס. ובכן, זה לא עושה את הדברים ליותר מעניינים או מצחיקים.

את המורה פטריק אואן מגלם השחקן הקנדי דיוויד סאטקליף, ששיחק בעבר ב"בנות גילמור" ככריסטופר היידן ונתן כמה הופעות אורח גם ב-CSI ונגזרותיה. את השחקנית אלכסנדרה יאנג מגלמת טרי פולו, ששיחקה ב"חשיפה לצפון" ובסרטים "פגוש את ההורים" ו"פגוש את הפוקר'ס". יחד איתם יש עוד שני שחקנים לא מוכרים, המגלמים את החבר שלו והאחות שלה. השניים האלה כנראה יישארו אלמונים גם בקרוב: הסדרה עלתה לאוויר בספטמבר 2003, ונפחה את נשמתה באפריל 2004.

עם בואן של "אבודים" ו"ג'ואי נוצר באזז חיובי סביב אקסטרה הוט המדשדש. שם צפו זאת מראש, והחליטו לדחוף לאותה חבילה גם את "אני איתה". אולי זה היה דיל סוף עונה, ממש בזול, אבל זה מיותר וגם חבל. עדיף היה להתאמץ קצת יותר, ולקנות סדרה שיש לה יותר מעונה אחת ומסוגלת למשוך יותר משלושה צופים (אחד מהם כלב).  

"אימון אישי - ריקודי בטן", רביעי 17:00, ערוץ החיים הטובים

בעוד עם ישראל מבלה ומטייל בחול המועד, ואילו אני עובדת כרגיל, עלה במוחי הרעיון המבריק להתחפפות מוקדמת לכיוון הבית. התוצאה היתה, בין היתר, פתיחת המקלט בשעה בלתי קונבנציונלית מבחינתי, וצפייה ב"אימון אישי - ריקודי בטן".

במרכז המסך כיכבה המורה לריקודי בטן נילי מנלדסון. לצידה ענת הראל שמנחה את הרצועה (כל יום ב-7:30 וב-17:00, בתחומים שונים. היום: פילאטיס) , ושמוכרת לי בעיקר כמדריכת הכושר אצל אודטה, למרות שבטח יש לה תעודות מוינגייט שמעידות שהיא הרבה יותר מזה. לצד שתיהן היו עוד שלוש מדגימות, וכולן ביחד נהנו מאולם אוריינטלי להפליא ביקבי קיסריה - הגן בקיסריה (השד יודע מה זה).

בדרך כלל ענטוזים הם לא הצד החזק שלי, ואם כבר הם באים לידי ביטוי, זה פעם-פעמיים בשנה בשמחות למיניהן. אבל לנוכח התמונות הללו, והמוזיקה הערבית המצוינת, הרגשתי שזה ממש לא יאה להמשיך לאכול את הגלידה קפוצ'ינו החדשה שלי, ותחת זאת הצטרפתי למפזזות. פייר, זה פחות קל ומגניב ממה שזה נראה. במשך 25 דקות תרגלתי שימי (הרעדה של הבטן), תנועות יד יפות (לקטוף פרח, לשים בשיער וללטף אותו לאורכו), שמיניות לאורך ולרוחב, צעדים קדימה ואחורה ועוד כמה מונחים ששכחתי את שמם.

האמת, היה כיף. מוי כיף. והכי חשוב: פעם ראשונה שצפייה בטלוויזיה יכולה להיחשב לי לפעילות גופנית. מי צריך יותר מזה.

בקטנה:

עשרת הגדולים עם U2 ב-MTV, הדרך המשובחת ביותר לסיים את הלילה. גם כשהשכנים שומעים בפול ווליום פורטיסחרוף.

פוטין בא לארץ. עשה שלום, נישק כמה דודות, שוב נפנוף והיידה ללימוזינה. בשביל זה היה שווה לדחות את הפרסומות של ערוץ 10?

צ'לסי נגד ליברפול. משחק יפה, רצים בקצב, יש התקפה. אבל דקה 86 עדיין 0:0. עם כל חיבתי למוריניו (חיבה עמוקה, יש לציין) הייתי בעד ליברפול. אין ברירה, נחכה להכרעה בשבוע הבא.

"שירים ששינו את ההיסטוריה", שלישי 23:25, ערוץ 8

אני אוהבת את מדונה. למרות שהפופ מעולם נחשב איכותי כמו הרוק, אני מצליחה ליהנות משיריה של הגברת, כולל האלבום האחרון American Life שאוטומטית מזכיר לי את פראג, כיוון שבזמן שביקרתי בעיר חרשו עליו בכל חור, כולל מסכי טלוויזיה ענקיים ברחובות שהקרינו קליפים שלה. מדונה, ואת זה העם הצ'כי הבין היטב, היא בעיקר זמרת של כיף, פחות של ריגושים - למרות שלפעמים היא מנסה - והיא נותנת את השואו שלה במידה מעוררת הערצה כבר למעלה מ-20 שנה.

גם בקנדה הבינו את זה, ורשת CMG החליטה להקדיש לה פרק בסדרה IMPACT, שבארץ נקראת "שירים ששינו את ההיסטוריה" (על הפרק שהוקדש לבי ג'יז כתבתי כאן). השיר שלה שנבחר הוא כמובן, ואיך לא, Like a Virgin, ובשפת הקודש "כמו בתולה". בניגוד לשעמומון על הבי ג'יז, כאן 25 הדקות עברו צ'יק צ'ק, למרות כמות מרואיינים שיכולה לבלבל כל אחד שהכיר את מדונה כבר באייטיז, ולא חלם על היום שבו יתועד כל פיפס של בריטני ספירס.

כי בניגוד לגברת ספירס קלת הדעת, מדונה היא לא רק האישה המצליחה ביותר בעולם הפופ, אלא גם האישה שהפילה הכי הרבה מחסומים בעולם המוזיקה ובכלל. בכנסייה לא אהבו את השימוש שלה בצלבים, בוועד למען האיידס לא אהבו את המתירנות המינית שלה, הפמיניסטיות טענו שהיא מעכבת להן את המאבק, אבל היא לא שמה על אף אחד והמשיכה לדהור קדימה. ולחשוב ש"כמו בתולה" בכלל לא נכתב בשבילה, ויותר מזה, שהכותב הוא גבר טרחן ומעצבן.

שיר הפופ המהוקצע, שמעביר את אחד המסרים הכי בוטים שנשמעו עד אז, יצא לרדיו בסתיו 1984 והפך עד מהרה ללהיט. הוא כיכב בראש המצעדים, ודחק הצידה את כוכבי התקופה דוראן דוראן. צולם לו קליפ מדליק בוונציה שגרר בעקבותיו את אופנת מדונה לרחובות ולמייסיס, ובטקס פרסי ה-MTV שנערך ברדיו סיטי הול מדונה שרה אותו לבושה בשמלת כלה. "כמו בתולה" שובץ בכמה סרטים וביניהם "כלבי אשמורת", ועורר השראה אצל ז'ן פול גוטייה שתפר למדונה את החזיות המשולשות המפורסמות ביותר בעולם האופנה ובכלל. גם פרודיות לא היו חסרות, ובראשן שיר המנתחים Like a Surgeon.

אומרים שכאשר עושים על מישהו פרודיה, סימן שהוא הצליח. גם כשדוחפים 20 מרואיינים לקקנים ב-25 דקות, ולא מדברים עם הזמרת עצמה אפילו לשנייה, אין ספק לגבי התהילה. אבל במקרה של מדונה, אפשר להבין את זה לבד. ובקיצור: "שירים ששינו את ההיסטוריה" היא סדרה די מיותרת, שבערוץ E! יש כמוה עוד מיליון. ממש לא ברור בשביל מה ערוץ 8 צריך אותה. תדמית קלילה הרי לא תהיה לו אף פעם.

בקטנה:

ואם אנחנו כבר בענייני מוזיקה, הרשו לי להמליץ לכם על צפייה קצרה בת פחות מארבע דקות באחד הקליפים הכי מהוקצעים שנראו לאחרונה על המסך: "Lonely No More" של רוב תומס (Rob Thomacs), האיש שאפילו סנטנה הכיר בכשרונו. למאותגרים: ערוצים MTV ו-VH1 (89 ו-90 ב-HOT, ו-65 ו-66 ב-yes, בהתאמה).