באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

יום חדש, חמישי 6:30-9:00, ערוץ 2

אני לא יודעת מתי בפעם האחרונה ראיתם מודעת פרסומת לסיגריות, אבל לפחות שליש מהמודעה מוקדש למשפט המזהיר שעישון גורם למוות. זה נראה קצת מגוחך, ואני בספק עד כמה זה עובד על מעשנים, זה כנראה רק מקטין קצת את המעגלים - אבל בכל זאת, שווה לשים את זה. ושווה לשים אזהרה דומה גם על מסך הטלוויזיה, בזמן שמשדרים את "יום חדש" עם טלי מורנו ודן שילון: צפייה של למעלה מחצי שעה ברצף מזיקה לבריאות.

הצמד חמד הזה של "יום חדש", מימין has-been ומשמאל wanna-be, הוא פשוט עינוי. שילוב נוראי של להיטות וחוסר רגישות עם רדידות וחוסר סבלנות, תוך נטייה "ללכת לפי הספר" פלוס נגיעות שוביניסטיות. תוסיפו לזהנ סקר סתמי שלא ברור בקרב מי הוא נערך - 92% חושבים שצריך להעלות את גיל המינימום לרישיון - ומה לומדים ממנו, ותקבלו אללה יוסטור ולהקתו כמו שאומרים אצלנו.

אפילו האייטם שהכי עניין אותי - אייטם המקפלות, שכלל שלושה סרטונים שהגיעו למערכת מאקו ומבוססים על המערכון המפורסם של "ארץ נהדרת" - היה בסופו של דבר קצת רדוד. מקומות 3 ו-2 סבבה (המדעניות היו מעולות. חפשו אותן במאקו), אבל מקום 1 ילדה בת ארבע שלמדה לקפל בגדים אבל עושה את זה בלי שום קשר לשיר ברקע? נו, באמת.

ומייד אחר כך, אייטם גמילה מעישון: מדברים עם חולה סרטן בחוסר רגישות, רק כדי להתקדם עם האייטם, ובסוף האיש שעוזר לאנשים להירפא בכלל לא הסביר מה השיטה שלו. לא למדתי כלום. ואם אתם חושבים שלמדתי משהו מפינת משקפי השמש, אז כנראה שאף פעם לא שמעתם שכאן בישראל משקפיים עם עדשות בהירות לא מתאימות בגלל השמש החזקה, וגם שמאוד לא כדאי לשכוח משקפיים ברכב כי בגלל החום הן יתרחבו וכבר לא יתאימו לפנים.

הדבר היחיד שמצא חן בעיניי זה שמגיש הפינה הוא בחור דתי מזוקן עם כיפה שחורה, וזה בכלל לא היה נושא לדיון, והדת לא היתה פונקציה. הוכחה שדתיים בטלוויזיה זה טוב לא רק בשביל דיונים דתיים, אלא גם לעוד דברים. מה שכן, הוא הביא משקפי שמש ברוח הקבלה - מגניב.

לסיכום: מחר טלי לא תהיה כי יש לה מבחן או משהו.

דן: נראה אם יהיה לך לאן לחזור.

טלי: אני לא יודעת אם אני רוצה לחזור.

רב ערוצית: אני יודעת שאני לא רוצה לחזור.

קונים מוכרים

הבת של יצחק תשובה, גל נאור, השלימה היום את רכישת המניות שלה בזכיינית ערוץ 2 קשת. כמה ימים אחורה, אביב גלעדי מכר את המניות שלו בזכיינית ערוץ 2 רשת, תמורת שקל אחד.

למה היא עושה את זה? כי קשת היא הזכיינית המובילה בישראל, כי המחיר היה ממש זול יחסית לסכומים שאבא שלה מתעסק איתם (20% מהמניות תמורת 23 מיליון שקל), וכי זה אחלה בייבי, מכל הכיוונים.

למה הוא עושה את זה? כי הבעלות על רשת כוללת מחויבות כספיות שכנראה לא מתחשק לו לעמוד בהן (בסדר גודל של מיליוני שקלים). הרוכשת, פולאר השקעות, תצטרך לשים את הכסף במקומו. במילים אחרות, למרות שהוא מוכר רק בשקל, זול זה לא, ואם לוקחים בחשבון את מצבה הקשה של רשת ואת כל החובות שלה, אז גם כיף זה לא. אבל בחשיבה לטווח הארוך, בהחלט יש פה עתיד. כי למרות כל מה שאומרים, את רוב הטלוויזיה שלנו אנחנו עדיין צורכים בטלוויזיה. אנחנו פשוט צורכים אותה אחרת: ב-VOD, יס מקס והוט מג'יק.

בומבה מרינה

הערב בערוץ 10 ב-21:40 פרומו תלת מימדי ל"הישרדות". מישהו יודע איפה משיגים משקפיים? מישהו שמר את אלה של ידיעות אחרונות?

הסדרה עצמה, אגב, תשודר מול שמונה ממשחקי המונדיאל (רשת). בסבבים הראשונים ברור לי מי ינצח, אבל החל מהשלבים הגבוהים יותר, כדאי לקברניטי הערוץ לחשוב טוב טוב איך הם מתארגנים. ברשת בטוחים שהשיבוץ הזה הוא "גול עצמי" לערוץ 10 - זו התגובה הרשמית שלהם. כמה פתטי.

לילה טוב

ב-nrg חוגגים יומולדת 60 לג'יי לנו. למרות שלא תמיד אני מתחברת להומור שלו, ופעמים רבות מעדיפה את דיוויד לטרמן - למרות מה שהוא עשה לאחת העובדות  שלו - אני מאחלת מכל הלב: מזל טוב!

אגב, מה שהכי הרשים אותי בעבר אצל לנו זה שיש לו אוסף אדיר של מכוניות עתיקות. בכתבה הזו למדתי שהוא גם כותב טור במגזין "Popular Mechanics" על מכוניות עתיקות ומודלים מיוחדים.

ירידה ברייטינג?

ירון טן ברינק התפטר מעריכת מגזין הטלוויזיה "רייטינג" בנימוק שלא יוכל לספוג עוד קיצוץ תקציבי. יחליף אותו אלון צרפתי (אין לי מושג מי זה).

האם "רייטינג" באמת הביא שירות טוב לחובבי הטלוויזיה בתקופתו של טן ברינק? אני חושבת שכן, בעיקר משום שזה התחום שהוא הכי מחובר אליו, עוד מימיו כמבקר טלוויזיה. חוץ מזה, לאחרונה הוא עשה אותי מבסוטה, כשהתפרסמה אצלו כתבה על הסדרה "24" ואחת הנקודות שעלו בה הייתה שקלואי אובראיין היא הדמות השנייה הכי אהובה, אחרי ג'ק באואר.

לא ניוז אבל מעניין: גיא פינס השיג אתמול רייטינג של 10.2%. בימים הכי טובים שלו ב-HOT הוא לא היה מגרד את זה. במילים אחרות, עשה את עסקת חייו.

לא ניוז אבל מצחיק: החיקוי שמאור כהן עשה ליובל בנאי ב"ארץ נהדרת". נראה לכם שהוא הרים אליו טלפון לפני כן, כדי למזער נזקים?

לא ניוז אבל נכון: אני ממש מתגעגעת לימי הצפייה שלי ב-BBC Prime.

חלון פנורמי, באחד מערוצי הסרטים

עד כמה אתם כלואים בתוך החיים שלכם? כמה אנשים אתם מכירים שאינם כלואים, אלא חופשיים לנהוג כרצונם וכדעתם כמעט בכל יום? ואיך הם מסתדרים עם הסביבה שלהם? אותה סביבה שכן כלואה בשגרת החיים? האם יש סובלנות לרעיון החופש או שכולנו התרגלנו לפס הייצור שעליו אנחנו חיים?

בחודשים האחרונים היה לי העונג המפוקפק לשוחח עם סביבתי הקרובה על רעיון החופש, ההגשמה העצמית, העשייה העצמאית, החירות לבחון מחדש את החיים ואת הקריירה. התגובות היו מבוהלות, לא פחות. כן, הן באו ממקום טוב, מתוך דאגה, מתוך ניסיון של אחרים, אבל מדוע הדאגה הזו כל כך מושרשת? והיכן כתוב שמה שטוב ל-100 אנשים, צריך להיות טוב גם לאיש ה-101?

הסרט "חלון פנורמי" עוסק בדיוק בסוגיות הללו, ועל כן מצאתי את עצמי בתוכו יותר מפעם אחת - למרות שאני לא חושבת שאבחר בדרכה של הגיבורה. בכלל, אני חושבת שאצל כל אחד כדאי שיתעוררו שאלות בעקבות הצפייה בסרט. לא בהכרח השאלה "האם היית עוזב את החיים שלך לשנה, ויוצא לחשיבה מחודשת בפריז", אלא שאלות על מה אפשר לעשות אחרת - כדי לא להפוך לאדם בינוני עם חיים משעממים ומיותרים, שלא רלבנטיים לאף אחד ולשום דבר, ושאין בהם שום דבר מיוחד. חיים שלא ראויים להתקיים, שלא שווה להילחם עליהם. והרי החיים הם מלחמה.

עלילת "חלון פנורמי" מתרחשת בשנות ה-50 של המאה הקודמת, וגיבוריה הם הם פרנק ואפריל וילר - זוג צעיר ויפה (לאונרדו דיקפריו וקייט ויינסלט, שני שחקנים שאני מאוד אוהבת) שמגשים את חלום הפרוורים האמריקני, קונה בית צמוד קרקע עם חלון פנורמי בחזית ומביא לעולם שני ילדים. פרנק עובד בעבודה משרדית משעממת כפקיד אפור - גם אביו עבד בחברה הזו, אבל לא בתפקיד חשוב אלא כפקיד שאיש אינו זוכר את קיומו, וכמה הוא בז לו על כך בעבר, על החיים המיותרים האלה, והנה עכשיו הוא באותה פוזיציה ממש. כמה עגום.

אפריל היא סיפור אחר - כשהם הכירו היא היתה שחקנית מבטיחה שכל עתידה לפניה, ואילו היום בעיקר כביסות ובישולים, עם קצת תאטרון חובבים מדי פעם. לה היה חלום גדול שהתחיל להתממש, אבל היא ויתרה עליו. גם פרנק היה חלק מהחלום שלה - בחור צעיר עם חשיבה מקורית, שלא מוכן ללכת בתלם ולא יודע מה הוא רוצה להיות. איך הוא אמר לה במפגש הראשון? אם הייתי יודע עכשיו מה אני רוצה לעשות בחיים, היית משתעממת ממני תוך חצי שעה.

מה יכול להציל אותם מהשעמום של עכשיו? רק פנטזיית פריז. היא תעבוד כמזכירה בסוכנות בינ-ממשלתית, ותרוויח מספיק כדי שהוא יוכל לחפש את עצמו בעיר שהכי הלהיבה אותו אי פעם.

החברים שלהם - מהפרברים ומהעבודה המשרדית - מתייחסים אליהם כאל משוגעים. מי עוזב את כל הביטחון הזה, הכלכלי והנפשי, והולך אל הלא נודע המסוחרר? מי נעמד בכיכר העיר, ומציע לעוברים ושבים לזרוק עליו חצץ ולכוון בדיוק לנקודה הכואבת? רק המשוגע מבין אותם. מה שהאנשים ה"נורמליים" לא מבינים: החיים לא חייבים לזרוק עליך חצץ. לפעמים קורים דברים מדהימים. רק המעז מנצח זה אולי שחוק אבל עדיין נכון (גם בקיטש יש שמץ של אמת, אם לצטט את מלך הקיטש).

הכמיהה להגשמה עצמית מול הפחד לוותר על הנוחות, במיוחד ברגע שהנוחות נהיית עוד יותר נוחה - אלה סצנות בסרט, אבל לי דוקר מבפנים.

חלון פנורמי (Revolutionary Road), ארה"ב/בריטניה 2008. 109 דקות. במאי: סם מנדז. שחקנים: ליאונרדו דיקפריו, קייט ויינסלט, קאתי בייטס, קתרין האן, מייקל שאנון, ראיין סימפקינס, זואי קאזאן, ג'ייסון התר, שון קנון.