באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"המזימה", שלישי 21:00, ערוץ 10

אין לי מושג מי בערוץ 10 קיבל את ההחלטה להעלות את "המזימה" לשידור, אבל אין לי ספק שזה אותו אחד - או לפחות חבר טוב של זה - שהחליט להעיף את er מלוח השידורים. בקיצור, לא אדם עם עודף אינטליגנציה, ובוודאי לא אחד שאני יכולה לחבב.

אילן שושן, שמסיבות שאינן ברורות לי אני דווקא מחבבת אותו באופן כללי, חשב שזה יהיה מגניב לעשות תוכנית מתיחות שלמה בסגנון "המופע של טרומן". לחלופין, הוא נזכר איך יגאל שילון עבד על אנשים שהם נחטפים לסוריה, אבל שכח את התגובה של אהוד מנור ז"ל שכמעט חטף אז התקף לב, נעלב באופן אישי מכל העניין, ראה את כל חייו עוברים לו מול העיניים, וניסה למנוע את שידור המתיחה בכל כוחו.

את זה שושן שכח, ולכן לא היתה לו בעיה לבסס סדרת תוכניות שלמה שבמרכזה אנשים שחושבים שזה הסוף שלהם, ונכנסים לחרדה קיומית. לו מישהו היה עושה את זה לי, הוא היה צריך לרדת אחר-כך מהארץ.

אתמול לקח שושן שני בחורים, יאיר (בעל החיוך הסוסי/גמלי, אין מנוס מלהודות בכך) וערן (החמוד), והעביר אותם, כל אחד בנפרד, מסכת של ייסורים. המקרים של שניהם שולבו זה בזה, כדי לחסוך עלילה כפולה, באמת תודה על ההתחשבות בצופים. כל סצינה כוללת הרבה משתתפים, וכולם כמובן שייכים לצוות התוכנית, כולם חוץ מיאיר וערן.

אז ככה: בחור פוגש בחורה לבליינד דייט בבית-קפה, בתיווך של חבר, שבעצם עובד עם ההפקה. החבר "במקרה" מתחפף, השניים נשארים לבד, תוך כמה דקות נכנס "במקרה" החבר שלה לשעבר ומאיים על הבעלבית, ואז השומראש שלו דופק לבעלבית מכות, הלשעבר "במקרה" קולט את השניים בשולחן, ומתחילה חקירה: מה את עושה איתו, מה יש לך איתה, מכיר את הפרדסים של חדרה? הערב תבקר שם, בלה בלה בלה.

באמצע יש פסיכולוג שמאפיין חרדות: "המערכות החיוניות נכנסות למצב חירום, הדם זורם למקומות הלא נכונים". תודה רבה באמת. יש גם אחת שמאבחנת שפת גוף: "הוא בן-אדם שלא מאמין שזה קורה לו, ומאמין שהוא לא שם". גם לך תודה רבה. עכשיו רק חסרה רק פרשנות של שושן "הנה אני מסדר להם את הגיהינום של הלייף", והחיים דבש.

"חשבתי מה הפסדתי בחיים... רציתי לחיות, זה הכל", סיכם ערן את החוויה. הופה, רק שלא יגידו שעכשיו הוא קיבל את החיים במתנה. לא, לא יגידו: יותר מדי עסוקים בלעבוד על הבחורה, מירב. אותו תסריט, רק שהפעם הבחור בדייט הוא מושתל של ההפקה, והיא זו שחוטפת התקף לב. גיחי גיחי.

מי שמרוויח על פחד של אחרים, שלא יצפה לשיתוף פעולה ממני. אלמלא אבא שלי היה מלמד אותי לא לאחל לאף אדם רע, הייתי אומרת פה משהו על הרייטינג שראוי לתוכנית כזו. אבל הוא לימד אותי, אז אני אשתוק. גם ככה אמרתי מספיק.

"הצילו", ראשון 22:00, אקסטרה הוט

כבר שלשום בערב, ככה במקרה, זפזפתי לי ומצאתי פרק של "הצילו" (במקור:Rescue Me). לא צפיתי בכולו, רק כמה דקות כדי להיכנס לאווירה, ועוד כמה דקות כי הוא ממילא עמד להסתיים. בכל זאת, יש שם לפחות שני בחורים שווים, ואף אחד מהם זה לא דניס לירי.

אתמול התיישבתי לצפייה "רשמית", פרק שלם מהתחלה ועד הסוף, 45 דקות. מה אני אגיד לכם, זו היתה טעות להתעלם מהסדרה עד עכשיו. סביר מאוד שאלמלא "שני גברים שמנים", הייתי ממשיכה לדלג באלגנטיות, אבל מרגע שנכנסתי לזה, אני לא מתכוונת ללכת לשום מקום. לקחו לי את "המגן", חיפפו את "הסמויה", העלימו את "MI5", ומכרו את נשמתה של "הסופרנוס" לשטן, סליחה ללוויין. אז לאן בדיוק יש לי ללכת? למחשב? לא תודה.

"הצילו" מביאה את סיפורם של כבאי ניו-יורק בשנים שאחרי מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר. הם איבדו שם 343 חברים, אבל זה לא בהכרח עשה אותם לאנשים טובים יותר. הם מהמרים, משתכרים, עושים עבודות מהצד, מזיינים מאחורי הגב, ולא עושים הנחות לאף אישה שרוצה להצטרף לתחנה. אגב, שני השווים הם מייקל הטירון (בגילומו של מייקל לומברדי), ושיין (סטיבן פסקל).

מעל כולם בולט טומי גאווין, בגילומו של דניס לירי, גבר לא מאוד יפה אבל עם סקס אפיל מפיל. כמובן שהוא גם זה שעושה צרות ולא תמיד הולך לפי הקו - מי אמר ויק מאקי? מי אמר מייק נולטי? מי אמר אדם קרטר? כולם צודקים - אבל בסוף משיג את המטרה, וכולם מרוצים. יש לו גם לב טוב, רק פאדיחות להראות את זה ליד החבר'ה, אז מדובר בסוד שלו ושל הצופים. התוצאה: מועמדות לפרס גלובוס הזהב, והשתפכויות של עיתונאים בנוסח "זה התפקיד הטוב ביותר בקריירה שלו".

אני מודה, לא זוכרת כלום מהקריירה של לירי, בשביל זה אני צריכה גוגל (התחיל כסטנד-אפיסט עם תוכנית ב-MTV ב-1987, פרץ לתודעה עם הצגת יחיד בפסטיבל אדינבורו ב-1991. שיחק גם ב"לכשכש בכלב", וב-1999 הקים קרן למען הכבאים. באמת פלא שבחרו בו לשחק פה). אבל זה לא באמת משנה: ב"הצילו" הוא פשוט יושב על המשבצת הנכונה, וקשה לפספס ממנה. ואיך הוא קיבל את המשבצת? פשוט מאוד: הוא אחד המפיקים.

העונה השלישית של הסדרה עולה בארה"ב מחר. אנחנו עדיין "תקועים" עם העונה הראשונה (פרק 10), אבל בקרוב מאוד תעלה השנייה. כיוון שבניגוד אליי לרובכם יש מחשב שעומד בעומס, המלצתי היא אחת: לצמצם פערים, להתרווח על הכיסא, וליהנות מסדרה משובחת. לפחות עד יולי, כשטוני חוזר.

אז במה צפיתם אתמול - בגמר "השגריר" ובמלודי הזוכה, או במופע ההצדעה לשושנה דמארי?

אני, כשלא החלפתי ארון חורף בארון קיץ, זפזפתי בין שניהם.

משום מה, בועז שרעבי שר פעמיים אותו שיר, ואילו נמרוד הפסיד ראשון.

חיים אתגר פישל המון, אבל אחר כך פיצה בראיונות נחמדים.

רינה מצליח דיברה שטויות, אבל מלני נבחרה להחליף את איתן שוורץ.

והארון שלי, עכשיו הוא נראה הרבה יותר טוב, וכבר לא צריך לעמוד על קצות האצבעות בשביל להגיע לחולצה.

רייטינג: השגריר 22%, דמארי - לא ידוע, אך פחות מ-4.2%, הרייטינג לתוכנית שבמקום העשירי בדירוג היומי