באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

הבלוק, שבת 21:00, ערוץ 10

שיח פיקניק בפארק הירקון:

-          הערב מתחיל "הבלוק"

-          כן, אבל אני לא רוצה לראות את זה

-          למה, זה נראה מעניין.

-          כי אני לא רוצה להתמכר, מספיק התמכרנו להישרדות

-          אבל זה נראה נחמד

-          כן, אבל אם נתמכר שוב לא נצא לשום מקום בשבת בערב

כבר כשראיתי את הסדרה הזו בפעם הראשונה, כלומר את המקור האוסטרלי לפני כך וכך שנים (ספטמבר 2005 למתעקשים. ועכשיו מאי 2009), היה לי ברור שמתישהו תצוץ הגרסה הישראלית. לא ידעתי שהיא תהיה כל כך תל אביבית, לא ידעתי שזה ייקח כל כך הרבה זמן, אבל יכולתי לנחש. בכל אופן, הפורמט כולל חמישה זוגות בעלי זיקה לעיצוב או שיפוץ. כלומר שלוש מעצבות, אחד שיפוצניק ושני הומואים (אין אישור לפורמט בלי זוג הומואים) (זו הייתה בדיחה). כל זוג מקבל דירה הרוסה שהוא צריך להפוך לדירת יוקרה בשלושה חודשים וב-200 אלף שקל.

ככה זה מתחיל: כולם בהלם. זה לא הולך להיות פיקניק, הם מבינים. הבחורות מפונקות. אין שירותים ומקלחת בדירה, רק למטה, באזור משותף ומטונף. מזל שיש אחת עם אח מהצוללות, שגילה לה שיש דבר כזה מקלחת ניידת. ומזל שיש את קיקו ומורין בשביל הצחוקים ("רצתה מספרה? קיבלה מספרה. רצתה ילדה? קיבלה ילדה". כולם קמים בשבע, הם בתשע וחצי. "מורין, מורין לקחת את החיים בקשֶה". סתלבט).

המשימה הראשונה מגניבה – הוראות הרכבה למיטה, הגברים עומדים בקומה ה-30 של איזה מגדל, הנשים על גג הבניין המשופץ. מקבלות הוראות באמצעות טלסקופ ומכשיר קשר. פלא שקיקו ומורין זכו? הם הרי זוג הקאלט של התוכנית. מגיע להם.

בתוכנית הזו לא רואים כמעט את המנחה. וזה לא רע. גם אין קריינות מעצבנת באמצע, עניין לא פחות חשוב. יש פשוט תיעוד של עשייה, כלומר של ניקיון ושל הצגת תוכניות השיפוץ, שלאחריהן יתחיל האקשן בחדר השינה. "לנו אין שום הכשרה, אנחנו אנדרדוג", מצהירים קיקו ומורין שנייה אחרי שהיא מודה שלא עשו סקס בלילה כי נרדמו בכיף על המיטה. דווקא הזוגות האחרים מחזיקים מהם, בגלל שקיקו שיפוצניק (ומרגיש כמו דני רופ). והם אכן הצליחו. מורין: "ניצחנו שני אדריכלות. אדריכליות". קיקו: "את ממציאה מילים. בסוף הסדרה הם יכתבו מילון 'נגד אבן שושן'".

הזוג השני שהצליח עם התוכניות: אלעד ומאיה המפונקת. זוג הגייז הטייפ קאסטים להפליא, גל ואסף, עברו בקושי. קיבלו אור ירקרק בהיר, כמו שאמרה מעצבת הפנים. שני זוגות נשלחו לסיבוב נוסף. מה ייצא, נדע בפרק הבא. צ'יק צ'ק זה נגמר. להתמכר. בטח להתמכר.

בקטנה – מבזק פרסומות

דגני תלמה בכיכובה של אורנה בנאי: אני קוראת לכן, ולכם, החרימו את המוצר הזה! מי שמוכר את המוצר שלו דרך המסר שהדיאטה הכרחית לנשים (לא מראים רבע גבר), לא מגיע לו שנאכל את זה.

Bites של עלית: פרסומת מעולה, כובשת, מבחינתי מספר 1 של החודש, וזאת למרות שהיא נראית מועתקת מ"שינויים בלוח השידורים" של שרון טייכר וערן זרחוביץ'.

"24" סוגרת עונה שביעית, ערוץ 3

סופסוף ראיתי את שני הפרקים האחרונים של "24". תמה ונגמרה העונה השביעית, ואילולא הכריזו כבר על השמינית, היה סיכוי שג'ק ימות. אבל לא, הוא חייב להינצל ברגע האחרון. אפילו שהסיכויים בניתוח עם תאי הגזע נמוכים, אחד כמו באואר לא ייפרד מהעולם כל כך מהר.

מה שעוד יותר מפתיע מזה הוא, שאנחנו ממשיכים לקנות את כל השטיקים וכל הטוויסטים של יוצרי הסדרה, כאילו הטלוויזיה לא התפתחה בשבע השנים האחרונות, כאילו עולם הקולנוע לא התפתח, כאילו האיום הכי גדול הוא לא הטרור אלא הנשק שאזרחים אמריקאיים רשאים להחזיק.

ממשיכים לקנות, ונקנה גם בעונה הבאה. רק שיעיפו את קים באואר המעצבנת, ויחזירו את קלואי ובעלה - ושלא יעזו להרוג אותם. אם גם גברת FBI תצטרף, אני לא אתנגד. רק מעניין עוד איזה איום אפשר להמציא. כי עניין אפריקה (זוכרים שככה הכל התחיל העונה?) והנשק הביולוגי מוצה עד תום.

ביי ביי ג'ק. נתראה בשמחות. או באסונות, כמו שאתה אוהב. מה אוהב, מכור. כמונו.

בקטנה: הקלטתי פרק של הוטל בבילון. שוקלת התמכרות.

טרומן קפוטה, בספריית ה-DVD או באחד מערוצי הסרטים

כמה דברים שלא ידעתם על הסרט "טרומן קפוטה":

* צולם במשך 36 יום בלבד, רובו – בקנדה.

* יצא לאקרנים ב-30 בספטמבר, יום הולדתו של קפוטה

* התקציב עמד על 7 מיליון דולר בלבד

* ההכנסות ברחבי העולם עומדות על 49.2 מיליון דולר

* היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר, וקיבל רק אחד – פרס השחקן הטוב ביותר לפיליפ סימור הופמן

* פיליפ סימור הופמן היה מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר ב-24 מסגרות שונות – וזכה ב-23 מהן

אז על מה כל הרעש? סרט שמבוסס על סיפור אמיתי, עוסק בסופר שכותב ספר המבוסס על סיפור אמיתי. הכול אמת, חוץ מהשקרים.

בנובמבר 1959 נרצחים ארבעה בני משפחה באיזה חור בקנזס. קפוטה, נישא על גלי ההצלחה של ספרו "ארוחת בוקר בטיפאני'ס", מבלה במסיבות, תמיד מסמר הערב. כלומר, הערבים. בימים הוא משמש ככתב של ה"ניו יורקר". הרצח הזה מושך את תשומת ליבו, והוא מחליט לצאת לברר מי עשה את זה ולמה, איך זה משפיע על חיי התושבים בעיירה. בקיצור, לערוך תחקיר לכתבה. את התהליך הוא מתחיל בעזרת חברתו הטובה נל הרפר לי, מחברת "אל תיגע בזמיר", היחידה מבין חבריו שיכולה להיות גם תחקירנית טובה וגם שומרת ראש.

למרות הקול הילדותי המעצבן והחזות הנשית, למרות שאלה אמורים להיות ימים חשוכים ולא ידידותיים להומוסקסואלים, הוא מצליח לתקשר עם תושבי העיירה. בחלק מהמקרים נל היא זו שעוזרת לו, בחלק מהמקרים מדובר במעריצות בעקבות הברקפסט – למשל הנשים של השוטרים והבלשים שאחראים לחקירה. בשלב מסוים מגלים מי עשה את זה. קפוטה נקשר לאחד הרוצחים, פרי סמית'. הוא עוזר לו ולשותפו לערער פעם אחר פעם על גזר הדין, עוזר גם בשכירת עורכי דין. מה שהיה אמור להיות כתבה לניו יורקר יהפוך לספר בשם "בדם קר" - שעליו קפוטה עבד ארבע שנים.

ארבע שנים בשביל סיפור רצח אחד, די ברור לאן זה מוביל: סרט איטי מאוד. צריך הרבה סבלנות. שום אולפן אמריקאי לא היה חותם על זה. סוני עשו את ההפצה. סנדרה בולוק הייתה אמורה לגלם את נל הרפר לי, אבל בסוף קיבלה את התפקיד קתלין קינר. וטוב שכך. בולוק הייתה מנמיכה את הסרט האמנותי הזה. הוא לא לכל שחקן, ולא לכל צופה, יש בו הרבה ציטוטים שעלולים לעבור מעל הראש. איזה מזל שיש לי אותו ב-DVD, לצפייה חוזרת.

טרומן קפוטה (Capote). ארה"ב 2005. 114 דקות. במאי: בנט מילר. שחקנים: פיליפ סימור הופמן, קתלין קינר, כריס קופר (אלוון דיואי)