האירוויזיון, שבת 22:00, ערוץ 1
הסיבה היחידה בימינו לצפות בתחרות האירוויזיון היא מתוך תקווה שבשנה הבאה הוא יהיה אצלנו. המעריצים השרופים וגם אנשי ערוץ 1, המעטים שעוד חיים, מבינים את זה, ולכן במהלך כל הסופ"ש הם היו עסוקים בלפמפם שלהראל סקעת יש סיכוי לקחת את המקום הראשון באוסלו. אני, כזכור, לא חיבבתי את "מילים" עוד משלב קדם האירוויזיון (בדיחה לקרוא לזה קדם, לעומת מה שהיה בשנים עברו). מה שלא מנע ממני להיצמד – פחות או יותר – למסך במשך שלוש שעות. רק כדי לגלות ששוב שונאים אותנו.
התחרות ה-55 במספר לוותה בהרבה גימיקים על הבמה, דגלים וירטואליים שהפכו לאבקות קסם, שיתוף של הקהל בריקוד המוני מדליק, וממוצע גיל נמוך מאי פעם. 15 דקות הוקדשו להצבעה - כלומר לבריחה למטבח. וכיוון שבאוסלו מבינים את זה, הם המחישו את הדקות באמצעות מיקרוגל, כמה מקורי.
וכך זה נראה ונשמע כשעוד הקשבנו לשירים:
הזמרת של אזרבג'ן שרה כאילו היא עכשיו באמריקן איידול – התבלבלה בתחרות, לא נורא.
הספרדי הגיע עם שיר משעמם שנראה לקוח היישר מאוסף שירי הסבנטיז האיטלקיים, דווקא, והדבר הכי מעניין אצלו היה הבחור שהתפרץ לבמה עד שהמאבטחים העיפו אותו. לכן, זה היה ממש מיותר לתת לו להופיע שוב אחרי שכל 25 השירים הסתיימו.
הפאתוס הנורבגי היה סתם משעמם.
אהבתי את השמלה והמגפיים של גברת מולדובה, הלוואי שהיה לי הגוף לזה בפורים הבא – בהתאמה, גם לשיר היה קצב טוב, קצב של אירובי לשריפת שומנים.
הזמר של קפריסין הלך על הקינקי, ולפני העלייה לבמה הראה לנו את הבטן שלו עם הכיתוב בטוש I love you MOM.
בוסניה הרצגובינה הביאו גם שיר סתמי, שיכול היה לזכות בכל שנה בעשור האחרון, ובאותה מידה להיות מושלך לפח של כל תחנת רדיו חוץ מ-100FM, בתוכנית "אהבה פלוס" של ג'ני בלום.
הזמר הבלגי עם "אני והגיטרה שלי", הוא והגיטרה שלו היישר לגלגלצ. ועוד עשה לדלית עופר ונעמי רביע חיים קלים – שר באנגלית, כאילו במדינה שלו לא מדברים רק פלמית וצרפתית.
הזמר הסרבי לא החליט אם הוא גבר או אישה, וכזה היה גם השיר שלו – מאוד לא החלטתי, לשום כיוון.
הפרפרים הבלארוסים היו הפייבוריטים שלי מהרגע הראשון, והם גם העלו אצלי את ההשערה שלמעשה האירוויזיון הפך לתחרות של זוכי כל ה"כוכבים נולדים" למיניהם במדינות השונות. הבלארוסים פשוט קיבצו חמישה זוכים יחד. תארו לכם את סקעת, מויאל, נינט, שירי וגבסו על במה אחת! לא רעיון טוב?
אירלנד סתמית.
היווני, שנראה כמו חיבור של גיל קופטש עם שלומי סרנגה, הכניס קצת סימני חיים לכל הקיטש הבנאלי. כולל התופים שיורים זיקוקים. אהבתי!
הראל סקעת הבריטי עשה את העבודה לפי הספר, וזה כידוע משעמם כמו מזג האוויר שם. למה יונייטד קינגדום לא שלחה את סוזן בויל?
הזמרת הגרוזינית יפה. באמת. יכלה לייצג עוד עשר מדינות בלי למצמץ. רק בלי הפפיון האדום הזה.
להקת מנגה הטורקית הלכה הכי חזק על הגימיקים: לא רק הזיקוקים אלא גם אשת הרובוט המרקדת, שלבסוף חושפת את פניה. כל כך לא טורקי מצדם! ובכל זאת, אולי דווקא בגלל זה, אהבתי.
האלבנים העזו לשלוח זמרת שעברה את גיל 30, אם לא 40, ולכן הבינו שהדרך הטובה ביותר היא לשדך לה שיר פופ ענק של דיוות. הייתי שמחה לראות אותה מנצחת רק כי נמאס לי מזה שהעולם שייך לצעירים.
האיסלנדים לא ביקשו את עצת האלבנים, ולכן סתם שלחו זמרת מבוגרת וגם שמנה.
האוקראינית, בשמלת סחבות מתנופפת, שוב מוכיחה את תיאוריית כוכב נולד.
הצרפתים החליטו לעודד את המהגרים, והרסו את הסיכוי לשיר שישרוד את הערב. כך שמן הסתם אין מה לדבר על שלושים-ארבעים שנה. אלא אם אתם בקלאב מד.
רומניה השכילה לשלוח את פאולה החתולה הלוהטת יחד עם איזה שותף בשם אובי. השניים ישבו משני צידי "פסנתר" שקוף – למעשה אכסניה לשתי מערכות קלידים – וניפקו יופי של שיר חוץ מהצרחה שלה. עוד פייבוריט בארסנל.
השיר הרוסי היה סתמי, למרות ההמחזה ולמרות הבחור שדיקלם.
גם ארמניה לא הבריקה.
הבחורה הגרמנייה לא שרה בגרמנית, לא נראית גרמנית, וגם אין לה גימיקים, תודה לאל. אבל אני לא מצביעה לגרמנים.
הפורטוגלית האנורקסית השקטה שברה את רצף האנגלית, אבל לא הרשימה.
סוף סוף תורנו! סקעת נתן ביצוע חזק אבל נקי מדי, ובלי אף בחורה על הבמה... ואיזה פרצוף סחוט היה לו בסוף. אפילו לא רבע חיוך, למסכן.
הדנים השיבו את הגימיקים לבמה, עם הקיר השקוף-מוצלל שלהם, שיר אירוויזיוני קלאסי מהסוג הנשכח.
בדיוק כמו שהתחרות הזו תישכח תוך פחות מיומיים, אם זה מנחם את סקעת שלא קיבל אפילו דוז פואה אחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
