באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

מודה ומתוודה: כוחי לא עמד לי לצפות ב"הדבר הגדול הבא". השעשועון החדש של ערוץ 2 נשמע לי זוועה עוד הרבה לפני שעלה על המסך, וכבר מהפרומואים היה לי ברור שמזל שאף אחד לא משלם לי בשביל לצפות בטלוויזיה - כי אם היו משלמים, גם היו מכריחים.

זה לא שהיו הרבה דברים מעניינים לצפייה אתמול, אבל אם מישהו בכל זאת חיפש להשתעשע, עדיף היה לו לצפות בתוכנית התחקירים של אמנון לוי. שם אפשר היה לצפות בפנינה רוזנבלום עושה לעצמה בושות חופשי חופשי, ואני לא מתכוונת רק לחלק שבו היא כלאה את התחקירנים במשרד שלה - גם החלק שבו היא יושבת עם משקפי ראייה (!!!) במסגרת שחורה עבה מול המצלמה, ואומרת את דבריה הסו קולד חשובים, היה מפגן ביזאר שהעלה חיוך.

אבל החיים הם לא שעשוע. במיוחד לא החיים של משפחת שליט. ושיחת הטלפון שערוץ 10 ארגן בין האב נועם שליט לסגן ראש תנועת החמאס, היתה מסמך טיפה מניפולטיבי, אבל מאוד מרתק. יש רק לקוות שמשהו יתקדם בזמן הקרוב, ושגלעד שליט יחזור סוף סוף הביתה.

שנה בשבי, זה משהו בלתי נתפס מבחינתי.

הפריים טיים של ערב שני בערוץ 2

אתמול התארח בתוכנית סיום העונה של יאיר לפיד בדרן אחד, שהוא גם מנחה טלוויזיה, בשם אלי יצפאן. כמעט שנה הוא נעדר מהמסך, ולא בטוח שכולם שמו לב לזה. אתה חושב שהיית חסר לאנשים, שאל לפיד, ויצפאן בכנות ענה שלא, כיוון שיש היום מגוון גדול של תוכניות על המסך.

זה לא כמו פעם, הוא הסביר, שהיה רק ערוץ 1 והיו בו תוכניות כמו "חיים שכאלה", עם מנחה אשכנזי זקן שמארח אשכנזי זקן אחר, ובקהל מלא אשכנזים זקנים, ואז צריך לנחש של מי הקול הבא, ואז האשכנזי הזקן היה אומר "אוי, אני לא מאמין, זה יאנק" או משהו בסגנון, והתחושה בבית משפחת יצפאן היתה "תחמזלו, מי זה היאנק הזה?".

היום זה מצחיק, אבל פעם, זה באמת מה שהיה: רק אשכנזים על המסך. וחצי מדינה התיישבה מול הטלוויזיה והיתה צריכה לבלוע את זה, עד שהגיע פעם בשנה פסטיבל הזמר המזרחי. הרעיון שמזרחי יכול אשכרה לראיין בתוכנית, זה היה מעבר להיגיון.

ורק כדי שלא נחשוב שבשנות האלפיים ההיגיון כבר עובד פול טיים, בתוכנית ששודרה אחרי לפיד, "הכל דבש", נשמעו הערות כאילו לובים הם ערבים, שחורים ובכלל תת רמה, וחוץ ממשפטי מחאה בודדים של יעל פוליאקוב שאחריהם עברו לסדר, זה עבר כאילו כלום. כלומר: לגיטימי לדבר על מזרחים כמו על מפגרים.

אבל בקטנוניות משהו, אני רוצה להתייחס למשהו אחר: ממש בהתחלה, כאשר ההורים של יעל שואלים אותה מה שם משפחתו של הבחור החדש, היא ממש לוחשת סממה, כי היא יודעת מה תהיה התגובה – מה, הוא מרוקאי? אה, לא לובי? – ואני רוצה לשאול: האם גם כתבנו דן סממה מערוץ 1 הוא לובי, או שיש סממה אשכנזים?

"כוכב נולד 5", שבת 21:00, ערוץ 2

אחת הטענות הקשות נגד ערוץ 2, ונגד הזכיינית קשת בפרט, היא שהם מכוונים נמוך למדי, לתוך איזה קונצנזוס עממי נטול דרישות איכות. או כפי שאלכס גלעדי, כיום שוב נשיא קשת, הגדיר זאת: "מסעודה משדרות". אז כן, היה לו במשוואה גם איזה ינקלביץ' מחדרה, אבל בזה אף אחד לא התעניין. המדד הפך להיות מסעודה, והיא בלבד.

מבין התוכניות הנוכחיות המייצגות את הגישה בולטת "כוכב נולד", תחרות כשרונות שירה  שכמעט הפכה לסוגה עלית (ההגדרה של הרשות השנייה לתוכניות איכותיות עם ערכים) עם כל החיבה שלה לפריפריה, אבל התכנים מנעו ממנה להפוך לכזו. נכון, אף אחד מזוכי העונות הקודמות לא הגיע מתל אביב, אבל הפלייליסט נשאר גלגל"צ. מתחילת התוכנית, דרך הדואטים, ועד לגמרים - שלמה ארצי, זוהר ארגוב, ואיכשהו גם פבלו רוזנברג הסתנן. וזה שנינט שרה שיר אחד של "היהודים" לא יכול לפצות על הכל.

אלא שאתמול קרה פתאום משהו אחר: מעודה, זה שאמורה לשיר למסעודה, בחר לשיר דווקא של שיר מאיר אריאל - זה שמסעודה כנראה לא יודעת מיהו. ולא רק שהוא שר שיר של מאיר אריאל, הוא גם שר אותו מאוד מאוד יפה, בביצוע שונה מהביצוע המקורי, ואני לא אתפלא אם מישהו יוציא את זה כסינגל לרדיו. אפילו לגלגל"צ.

באופן כללי, "כוכב נולד" נמרחת כמו מסטיק, ועוד שני ערבים רצוף, כך שקשה לי לשרוד תוכנית שלמה מתחילתה ועד סופה. אבל נעים לקבל תזכורת למה בכל זאת היא לא מיותרת, והיא גם לא רק למסעודה. לפעמים, כולם יכולים ליהנות ממנה.