באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"האוס", ראשון 21:15, ערוץ 3

אני יודעת שהדבר הכי חזק אתמול בטלוויזיה היה גמר היורו, אבל אני נחשפתי דווקא למשהו אחר, שגרם לי להפסיד את עשר הדקות הראשונות בין גרמניה לספרד. למשהו הזה קוראים "האוס", ולפני יותר מדי ימים הבטחתי לדגום אותו כדי לברר מה עושה את זה לנסיכת הקרח יונית לוי.

ובכן, לבחורה יש טעם משובח.

אם לשפוט על פי פרק אחד, שזה אולי לא מקצועי אבל הרבה אנשים עושים את זה, מדובר בסדרה מצוינת. גם מתעסקים ברפואה, גם דוחפים פנימה יחסים, מה יכול להיות רע - "e.r" ו"האנטומיה של גריי" רצות על זה כבר שנים, והן לא היחידות.

בפרק של אתמול, רוז-הדסה בת ה-38 הגיעה לבית החולים עם בעיה רפואית מוזרה והיסטוריה אישית, והצליחה להוציא את ד"ר האוס מהאיזון - למיטב הבנתי עניין לא כל כך מסובך, כי הוא גם ככה לא ממש מאוזן. החלק המגניב בפרק, כלומר חוץ מהדיאלוגים, הוא הקשר היהודי: רוז היא מכורה להירואין לשעבר, ומפיקה מוזיקלית של הרכבי רוק לשעבר, שחזרה בתשובה והתחתנה בשידוך עם דוס חביב. ביום החתונה היא מתעלפת, מדממת ועוד כל מיני שישו ושימחו. הפרק כולו מלא בתפילות, מנהגים, אשת חיל מי ימצא ושבת שלום.

אם להשוות לסדרות אחרות שראיתי, ושאינן סדרות בית חולים, "האוס" מזכירה לי מאוד את "הבית הלבן": קודם כל, כולם מדברים כל כך מהר ובכל כך הרבה הקשרים, שבלי להקליט את הפרק ולעשות ריוויינד כל שתי דקות, אין לי שום סיכוי לתפוס את הכל. שנית, יש כאן צוות שמתייעץ ועובד יחד על מקרה מסוים תוך כדי השחלת משפטים שקשורים בחיים האישיים. שלישית, האוס אוהב להכריז על עצמו כעל אלוהים, אבל אני מניחה שגם נשיא ארה"ב טוב בשבילו (אלא אם היה פרק שעסק בנושא והוא אמר אחרת). אגב, זה לא אומר שאני לא מתגעגעת לבית הלבן. בהחלט מתגעגעת.

בקיצור, ימי ראשון יחזרו להיות ימים שיש מה לראות בהם. אם למישהו יש דמות מועדפת, או שהוא ידע שהרופאה ההיא בי-סקסואלית, שיגיד. אבל יותר חשוב: מתאים לי להתמכר לסדרה הזו, אז אם בערוץ 3 מתכוונים להתחיל לשדר פרק כל לילה, הפורמט האהוב עליי, שבבקשה יעשו הפעם פרומואים. להאוס אולי היה מה להגיד על זה, אבל התמכרות טלוויזיונית יושבת עליי עכשיו בול.

זה לא ממש תוכנית טלוויזיה, אבל תוכלו שזו היתה יכולה להיות אחלה פינה בארץ נהדרת: דליה איציק גוערת בגדעון סער ולא מרשה לו להשתמש במילה "סמרטוטים".

יו"רית הכנסת גוערת בח"כ מהליכוד, מעל במת הכנסת. המורה גוערת בתלמיד. הגננת מנסה לשים בפינה את הילד הסורר שמושך בחצאיות וזורק סמרטוטים.

האישה הזו, אין לי מושג מה עבר עליה, אולי יותר מדי שעות של קרלה ברוני בארץ הקודש חירפנו לדליה'לה את השכל. אולי היא לא ישנה בלילות, אולי להפך. אולי כל הקשקושים של קדימה משעממים אותה והיא מחפשת קצת אקשן בחיים.

אבל מאישה, שעל פי "אולפן שישי" השתמשה בשפה מאוד לא נקייה יותר מדי פעמים, אפשר היה לצפות שתדע לא לגעור במי שדיבורו למעשה עדיף על פני שלה.

אפשר לחשוב, סמרטוטים. כאילו שהיא אף פעם לא כינתה כך את חבריה למליאה. שלא לומר למפלגה.

אוי דליה, אם תשומת הלב חסרה לך, חפשי אותה במקום אחר - כי בשיטה שלך, לא רק שאת יוצאת פארש, גם גדעון סער יוצא מלך. בקיצור, הפסדת פעמיים, וזה עוד לפני הפריימריז במפלגה שלך.

לקראת שידור: "סרוגים", שני 22:00, ערוץ יס סטארס ישראלי

רק לפני כמה ימים כתבתי ש"רביעיית רן" היא יופי של סדרה ושמזמן לא נהניתי ככה מסדרה ישראלית, וכבר אני רוצה לקחת את המילים שלי ולהעביר אותן הלאה. לא בגלל ש"רביעיית רן" לא טובה, חלילה, אלא מפני ש"סרוגים" ראויה לכל המחמאות ואף יותר מזה.

נורא פופולרי עכשיו לעשות סדרות שמתמקדות במגזרים – ערבים ("עבודה ערבית", "כוונות טובות"), רוסים ("במרחק נגיעה"), יחסי דתיים-חילוניים ("מעורב ירושלמי") – והן באמת כולן מוצלחות, אבל סובלות מבעיה אחת: הן משודרות בערוצי ברודקאסט מסחריים. ולכן, הן צריכות להתחשב בהרבה מגבלות ולעבור הרבה יותר מדי קבוצות מיקוד [יוצאת דופן מהבחינה הזו: מעורב ירושלמי].

סדרות שמשודרות בכבלים ובלווין, לעומת זאת, הרבה יותר משוחררות. הרבה יותר נועזות. הרבה יותר אמיתיות, כי פחות הולכים שם על ביצים. זה בולט ב"רביעיית רן", זה בלט ב"שבתות וחגים" וזה בולט ב"סרוגים" – סדרה על רווקים דתיים בירושלים. דתיים, בלי חילוניים כמעט, בלי איזון ובלי להתנצל. סדרה שמלאה בהרגלים קטנים של צעירי המגזר, אמיתית, מהשטח. זו יכולה להיות קריאת עיתון ליד האור של השירותים בשבת, וזה יכול להיות שוק הבשר של בית הכנסת של הרווקים. מי שכתב ומי שביים ומי שיצר - אין לי ספק שהם מגיעים "מהשטח", יודע צדיק נפש רווקיו. ולכן העובדה שכל/רוב השחקנים חילוניים בכלל לא מפריעה. לפחות לא לצופה החילונית J

בכל מקרה, במרכז הסדרה עומדות שתי שותפות לדירה בשכונת קטמון הירושלמית - יפעת (יעל שרוני) והודיה (טלי שרון). יפעת מאוהבת בנתי (אוהד קנולר, שחקן מצוין), שמארח אצלו בדירה חבר גרוש (עמוס תמם, גם כן שחקן מצוין(. בנוסף יש את החבר החילוני של הודיה (זוהר שטראוס. לא בפרק הראשון(, החברה השלישית (שרון פאוסטר) ועוד כמה שאולי שכחתי. חוץ מהחילוני כולם נפגשים כל יום שישי לארוחת שבת בדירה של הבנות. ולאף אחד מהם לא קל במיוחד עם הרווקות שלהם. כלומר יותר מסובך להם מאשר לרווקים ולרווקות החילוניים.

אז לא שצרת רבים היא חצי נחמה, מי בכלל מחפש נחמות, אבל מדובר בסדרה שכתובה טוב, משוחקת טוב, ובעיקר מצליחה לגעת ולעורר מחשבות. ולמרות שמזל שהיא ביס, כי בערוץ מסחרי היו עושים ממנה סלט בלי לברך קודם, זה גם חבל, כי את מרבית הפרקים שלה לא אראה. אולי הגיעה העת לסנג'ר חברה טובה.

* את הפרק הראשון ניתן לראות כאן (וכנראה אפשר יהיה לראות גם את הפרקים הבאים, כך שלא אצטרך לסנג'ר אף אחד).