באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

בשל נסיבות רפואיות (שלי) לא משמחות, הבלוג יוצא להפסקה בלתי מוגבלת בזמן.

שתהיה לכם צפייה מהנה בכל תוכנית שלא תהיה (במיוחד אלה שמגלים בשעות קשות ומוזרות. מדהים מה שמשדרים כשאף אחד, חוץ מהחולים שגם ככה אין להם כוח לדבר, לא שם לב).

"חיבוקים שבורים, בבית הקולנוע הקרוב לביתכם החל מה-2 ביולי

הדבר הראשון שיש לי לומר על הסרט החדש של פדרו אלמודובר, "חיבוקים שבורים", בכיכובה של פנלופה קרוז, הוא שנהניתי ממנה יותר בסרט הקודם, "ויקי כריסטינה ברצלונה", ונהניתי ממנו יותר בשיתוף הפעולה הקודם שלהם, "לחזור".

הדבר השני הוא: בכל זאת, סרט של אלמודובר. רע זה לא יכול להיות, וגם לא היה. למעשה, מדובר במעין הומאז' לכל הסרטים הקודמים של אלמודובר. מעין פגישת מחזור, אם תרצו, כזו שמעלה געגועים לסרטים חזקים.

מלבד קרוז, תמצאו כאן גם את בלנקה פורטיו, שהייתה אגוסטינה, השכנה החולה של האימא ב"לחזור" וכאן היא המפיקה; ואת לולה דואניאס, שהייתה אחותה של קרוז ופה היא קוראת השפתיים שמתרגמת לבעל הנבגד; ואת לואיס הומר ששיחק בחינוך רע, וכאן הוא הבמאי. בוודאי יש עוד שחקנים מהעבר - צריך רק לחפש.

העלילה נפתחת עם מתיאו בלנקו, הידוע כיום כהארי קיין (הומאר), במאי מבוגר ועיוור שחי על גלי תהילת העבר ומזיין בחורות שעוזרות לו לעבור את הכביש. יש לו מנהלת אישית שהיא גם מפיקה (פורטיו), עוזר אישי (הבן של המנהלת), עוזרת בית ועוד כל מיני אנשים שדואגים שהוא יתפקד וימשיך להעלות רעיונות לסרטים. מפגש לא מתוכנן עם דמות שולית מהעבר המרכזי מוביל אותו לשיחת עומק עם העוזר האישי [את המשפט הזה מותר לקרוא פעמיים]. לראשונה זה זמן רב, הוא חוזר אל פרק החיים שהוביל אותו לעיוורון, והצופים חוזרים אל טכניקת הפלאשבקים.

וזה פחות או יותר מה שקרה אי שם בשנת 1994: לנה (פנלופה קרוז) היא העוזרת האישית של ארנסטו מרטל (חוסה לואיס גומז), גבר מבוגר ועשיר ובודד. הוא עוזר לה ולמשפחתה, פורש עליה את חסותו, וכשהיא נענית לו מבחינה מינית - עוזר לה למצוא את דרכה כשחקנית. יותר מזה, הוא משקיע כסף בהפקת סרט בכיכובה.

את הסרט מביים מתיאו, אז במאי צעיר ומצליח. הוא מתאהב בשחקנית היפה שלו, היא מתאהבת בו בחזרה. תיק תק נוצר רומן סודי, תיק תק הוא לא כל כך סודי, תיק תק יש בעיה עם הרומן. ותודה לבן ההומו של מרטל, שלא מפסיק לצלם במצלמה שקנה לו אבא, את מאחורי הקלעים של הסרט שאבא קנה לחברה החדשה שלו.

השחקנית והבמאי בורחים אל החופש, אל דרום ספרד, אל מקום שבו אף אחד לא יצלם אותם. אלא שהבעל העשיר יותר חכם משניהם: הוא מחליט להקדים את יציאת הסרט לאקרנים, בעריכה גרועה ושלא על דעת הבמאי. למעשה, הוא עושה בסרט כבשלו, סיוט של כל במאי. וכמו שיודע כל פושע שסיים בית ספר יסודי, וכל בלש משטרה מתחיל: תלחץ בנקודה הנכונה, והקורבן/עבריין כבר יביא את עצמו אליך.

אלמודובר הגדיר את הסרט כ"סיפור האהבה שלי עם הקולנוע". לדעתי הוא יכול היה לספר אותו בצורה קצת יותר מוצלחת. למרות שגם בסרט הזה יש הרבה רבדים, ויש הקפדה על הפרטים המרהיבים (אני רוצה את הספרייה של המפיקה!), ועל הצבעוניות, תרתי משמע, כל הסרט בתוך סרט בתוך סרט הוא קצת יותר מדי בשבילי. ועדיין – אני שמחה שראיתי, בדיוק כמו שאני מצטערת על כל סרט של אלמודובר שלא ראיתי.

דבר אחד שלא הבנתי: למה קוראים לסרט חיבוקים שבורים.

חיבוקים שבורים (Broken embraces), ספרד 2009. 129 דקות. במאי: פדרו אלמודובר. שחקנים: פנלופה קרוז, בלנקה פורטיו, לואיס הומר, לולה דואניאס, רוסי דה פלמה, חוסה לואיס גומז

פרויקט מסלול, רביעי 21:00, ערוץ 2

שלום מעצבים, מה שלומכם היום, האם אתם מרוצים מ-22.5% רייטינג? עם כל כך הרבה פרומואים אינסופיים, הייתם מצפים ליותר, לא?

מצד שני, יותר טוב בשביל שירז טל, שעם ישראל יראה כמה שפחות איך היא לבושה, איך היא מאופרת, לא עוברת מצלמה, קפואה מדי, לא יודעת מתי מחייכים ומתי לא, מאוד עצורה, מנסה לשלוט במימיקת הפנים ועסוקה בזה יותר מהרצוי – וזה בכלל לא שידור חי, היו יכולים לעשות כמה טייקים שרוצים. מסקנה: לא כל דוגמנית היא מנחה בפוטנציה.

אבל למה להיות מרושעת, אם בגדול אני מרוצה, ואין לי בעיה להצהיר: היה שווה להקליט ולראות בריכוז מלא. פתיח מושקע ומוצלח, וגם יופי של עבודת ליהוק נעשתה כאן – 13 מתמודדים מעניינים אחד אחד, גם אם חלק קצת שקטים ולא מתבלטים בהתחלה. וברור שיש לי פייבוריטים. ברמה האישית: ניר חוג'ה, אלא מה. ברמה המקצועית: אלון לבנה. ברמה התנוחי ומהר: משי חוג'ה. ברמת המסקרנים: הזוג הלונדוני, היא עובדת ברויאל בלט והוא באנג'לז, מקום שבו מעצבים תלבושות לסרטים והצגות.

יאללה מתחילים. ששון קדם בתפקיד טים גאן כמנטור, והמשימה הראשונה היא לעצב בגד ערב בהשראת שיר של ריטה תוך 48 שעות. משימה מקדימה: לחטוף בדים מחבלים גבוהים. די מהר נוצר זיווג מוזר בין אלון הגיי למשי המלכה מטעם עצמה ואח שלה. אלון: "אני יכול לתת דוגמה את מֵש, כולה בטירוף, לא רואה בעיניים". מש: "כשחוג'ה בשטח, כולם במתח". לא מתח ולא נעליים, אבל תכף רואים שהסדרה צולמה בחורף, משמע קצת ענתיקה – לא כיף, במיוחד אחרי שהתרגלנו לריאליטי בלייב.

בכל אופן, עוד מועמדת ששמתי לב אליה היא מיכל עם הקול המוזר, שלא הייתה חיה עם עצמה שבוע, לו הייתה גבר. בת 30, נשואה עם שלושה ילדים. המתמודדים האחרים "מקסימום השאירו שלושה חתולים בבית", היא מקוננת בקולה המאונפף. מה שכן, זה יותר טוב מלשמוע את יואב החמוד מנסה לחקות את ריטה. אבל איך הוא רועד כשהיא באה לבקר בסטודיו, ולפזר את מסך הערפל מעל השמלות! ואיך לא אכפת לו לא לפגוש את ז'ן פול גוטיה, כי ריטה זה כבר מספיק ריגוש בשבילו.

קצת מצחיק שדווקא בתוכנית שבה ריטה באה להתארח, משי היא זו שעושה את כל הרעש והבלגן ויוצאת דיווה בפני עצמה. הנימוקים: "כבר התייאשתי ולא היה לי כוח לתפור". פייר? לדעתי אין לה מושג בעיצוב, סתם מושתלת של ההפקה. גם "עיצבה" בגד אידיוטי, גם לא יודעת לשרטט סקיצות, אפילו פפיון מישהו אחר מכין לה. לא הגיוני שיעיפו אחת כזו? כלומר, זה יותר הגיוני מלבחור את השמלה של לוסי שהיה מזוויעה בעיניי כשמלה המנצחת של התוכנית הראשונה, בעוד שהשמלה של אלון היא הוט קוטור של ממש, בתפירת יד.

אבל לא, השופטים חייבים לצאת מאגניבים. פוי.

ועוד פוי אחד - ברייק של יותר מ-10 דקות שכלל פרסומות, חסויות ופרומואים. מילא אני, שיכולתי להריץ קדימה, אבל מה עם הצופים הרגילים? כמה זמן לוקח לדעת אנשי רשת הפסקת פיפי+לקחת שתייה? ואגב, איך זה שברשות השנייה לא היה לאף אחד מה להגיד?

נו, שוב פעם יוצאות לי תלונות, למרות שבעיני עצמי אני מאוד מרוצה. לא יודעת מה יהיה בשבוע הבא, אבל יש סיכוי טוב מאוד של"פרויקט מסלול" אני מתמכרת (עושה דליט לשירז טל). במילא לא נשאר מה לראות, מלבד "כוכב נולד" ומרתון "המגן" ו"פולישוק" (ראיתי שלושה ברצף). ואחרי זה עושים כתבות שבקיץ הזה יש מה לראות בטלוויזיה.