פוסט אורח של Comyou:
"זהירות ריאליטי", חמישי, ערוץ 10
אושרת קוטלר מנסה להצליח היכן ששלי חיימוביץ' הבינה שאין על מה להילחם. חיימוביץ' הבינה שאי-אפשר להילחם בעולם הקפיטליסטי והמנצל בתוך המעוז שמנציח ומייצג זאת יותר מכל: הטלוויזיה. היא עברה לפוליטיקה, אבל אושרת קוטלר החליטה לעבור לערוץ 10 ולעשות את המלחמות שלה משם. ואחרי סדרה של תוכניות תחקיר חברתיות וציבוריות, היא יוצאת באומץ רב נגד מה שהעלה של הערוץ שממנו היא משדרת להצלחה: תוכניות הריאליטי. ויש כאן מספר מסרים סותרים, שאפילו לצופה הציניקן ביותר קשה להתמודד.
יש מספר בעיות עם עצם קיומה של התוכנית "זהירות – ריאליטי" ששודרה בערוץ 10 ביום חמישי (21/8) ועם עצם שידורה בערוץ זה. ונדמה שאושרת קוטלר האינטליגנטית ידעה על קיומם והחליטה ללכת על זה בכל זאת. הבעיות הללו, שהיא מנסה להתמודד איתן באמצעות התעלמות, עלולות לעלות לה, באופן אישי, ביוקר. אנשים שיתפסו אותה כלֹא אמינה בעיני עצמה – יאבדו את הרצון לצְפות בתוכניות שלה. וכשאין רייטינג, זה לא משנה כמה את צודקת, אושרת. חשוב לדעת גם איך להיות צודקת.
ריח הצביעות גדול יותר מריח הרוע
אנו יודעים שעושים על כוכבי הריאליטי מניפולציה. אנחנו מסכימים בשתיקה לשיח שמתנהל בינינו, הצופים, לבין אלה שעומדים מאחורי המצלמה. הם ינסו לא להתערב במה שקורה בתוכנית יותר מדי או שהם יעשו את זה באופן שאנחנו נוכל להתעלם מכך, ואנחנו נתעלם מקיומם ונתרכז רק באלה שמול המצלמה. הרוע והניצול הציני של המשתתפים בתכניות האלה – ידוע לצופים והם נותרים מרותקים למסך למרות ובזכות זה. זה ידוע לשני הצדדים ואפשר להתחיל לשחק במשחק.
אבל עם צביעות קשה לצופים להסתדר. והצופים נותרים על הכורסא בהרגשה לא נוחה כשהם רואים ביקורת על ז'אנר שהערוץ עצמו מקדם. אותה תחושה חשים הצופים של טיירה בנקס כשהיא עושה תוכנית על אנורקסיה או שמקדמת שמנות לאהוב את עצמן. הם מעדיפים לראות אותה תוכנית שטחית על אופנה, כי מבחינתם זה נחשב אמין יותר בשבילה. כך אנחנו מתקשים לראות שחקן ששיחק את הרע בכל כך הרבה תפקידים ולפתע הופך להיות הגיבור הטוב בסרט אחר.
האם מדובר בתחקיר?
בעיה נוספת היא בעיית התחקיר. תחקיר אמיתי, כמו בתוכנית תעודה, הוא כזה שהחוקר נכנס אל העולם שאותו הוא מבקש לחקור וחוזר עם מסקנה שאותה הוא מציג לצופים. אך לא כך קורה בתוכנית הזו. קוטלר גיבשה לעצמה דעה ועכשיו היא נותנת לנו דוגמאות שמשרתות את דעתה. באותה מידה יכול היה לבוא מישהו אחר ולומר דעה אחרת, ולחתוך מתוכניות הריאליטי דוגמאות שישרתו את דעתו.
הזחיחות שבה אושרת קוטלר מציגה נושא הופכת את הצופה למשרת הדעה שלה, כך שהיא לא יוצרת דיון אמיתי. חוקר אמור להציג את שלל הדעות וההתייחסויות וליצור סיכום שאמור להשאיר את הצופה עם סימן שאלה לגבי הפעם הבאה שהוא יבחר לצפות בתוכנית ריאליטי. אבל לא כך עושה אושרת קוטלר. הצופה חייב לסיים את השידור עם סימן קריאה שריאליטי היא הגשמת חלום שטומנת בחובה גם סכנות פיסיות ונפשיות רבות. מישהו אמר מייקל מור?
האם ערוץ 10 הוא המקום הטוב ביותר לשידור תוכנית שכזו?
החלטתה של אושרת קוטלר להציג תוכנית שכזו בערוץ 10 מעבירה מסר של הפוך על הפוך. מצד אחד, היא יכולה לטעון שלמרות שמדובר בערוץ מסחרי שממומן מפרסומות רבות ויקרות בתוכניות הריאליטי שהוא משדר בכמויות, עדיין אין צנזורה עצמית בערוץ 10 בכל הקשור לבחירת הנושאים לתחקיר.
גם אם תנובה, למשל, תממן לגמרי את תוכניות התחקירים של אושרת קוטלר, לא תהיה לה בעיה לעשות על החברה הזו תחקיר. מסר מצוין, בעידן שבו הצנזורה הכלכלית ותיאוריית היד הנעלמה מוכיחות את עצמן כמעט בכל ערוצי הטלוויזיה המסחריים והפרטיים בעולם.
באופן הזה, מצפה קוטלר שנאמין לדבריה באופן מוחלט. אם היא מצליחה לעשות תוכנית שכזו ולהילחם עם העקרונות שלה דווקא בערוץ 10, כך אמורים לחשוב הצופים, אז זה אומר שהיא אמינה ועם יושר מקצועי, ולכן יש להאמין למה שהיא אומרת.
מצד שני, דווקא קיומה של תוכנית שכזו משרת את כל המאמינים בתיאוריית ההגמוניה, שבה הערוצים המסחריים הללו שולחים לעבר הצופים עלה תאנה בדמות תוכנית תחקירים שנועדה לעזור לצופים, כשבפועל לא מדובר בביקורת גורפת, שעלולה לכרות את הענף שעליו נשען הערוץ. התיאוריה הזו טוענת שהתעסקות עם נושאים חברתיים, למשל, אף-פעם לא תהיה נוקבת מספיק מכדי ליצור מהפכה חברתית, שכן, התקשורת נהנית מהמצב הקיים כי היא שייכת לאותה הגמוניית הון-שלטון, שמרוויח על חשבון הניצול שעוסקים בו מדי פעם בתוכניות הטלוויזיה.
כך, בעצם, מנצחת קוטלר בוויכוח האם היא משרתת את ערוץ 10 או את הצופים. התשובה שלה תהיה מן הסתם מוצדקת, שלא משנה מה היא תעשה – תמיד יהיו מבקרים. אם היא לא תעשה תוכניות כאלה, יגידו עליה שהיא נכנעת לתכתיבים כלכליים של ערוץ 10, ואם היא עושה תוכנית כזו, אז היא משרתת את האינטרסים של ערוץ 10. אולי פשוט היה עדיף לשדר את התוכנית בערוץ אחר, דוגמת ערוץ 8 של הכבלים או יס דוקו של הלוויין, ואז לדחות כל ויכוח על המניעים, שעלול להסיט את הדיון הרציני שקוטלר טוענת שהיא מנסה ליצור.
האם באמת מדובר בביקורת?
במרכזה של התוכנית עולה נקודה מעניינת: הריאליטי מצליח לקרב את הפריפריה למרכז ולחלומות שהוא מייצג באופן הרבה יותר מהיר, קוסם ואפשרי מכל מה שהיה עד כה. עובדה. אבל למרות ההתיימרות, כך נאמר בתוכנית, למרות שמחפשים את השונה, המיוחד וזה עם האִמרה המיוחדת, הז'אנר מעביר את הכוכב אל המרכז. פתאום הכוכב "השונה" הופך במהרה להיות כמו כולם וזה בא לידי ביטוי באופן הדיבור, המראה האישי, הלבוש והמסרים של כוכב הריאליטי החדש.
עד כאן ביקורת נוקבת. אבל מה קורה כשהמנחה עצמה הופכת לכזו בדיוק? התוכנית "זהירות - ריאליטי" מעניינת מאוד ואני ממליץ לכם לצפות בה באינטרנט. ואז אולי, תבינו גם אתם, שאין פה באמת מסר. אין פה באמת ביקורת נוקבת. במסווה של ביקורת והרמת גבות צינית, שומרת קוטלר על התוקפנות האמיתית שלה, וזו שבאמת מייחדת אותה, לעצמה. היא יודעת שהיא לא יכולה, אבל היא מצפה שהצופים יבינו את זה לבד. אבל אם היו מבינים את זה לבד, הם לא היו צופים בתוכניות ריאליטי מלכתחילה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
