באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

גמר הישרדות, שני 21:00, ערוץ 10

נו, אז אני מניחה שבנסיבות אחרות הייתי מביאה פוסט מורחב, אבל בנסיבות הקיימות לא ראיתי בכלל את הגמר של "הישרדות", ורק שמעתי מאנשים שהיו בכרמיאל שהם היו מבסוטים לאללה, ויצאו מהעיר הצפונית לא לפני השעה חצות וחצי.

וכמובן, שמעתי שנתן בשבקין זכה, ורק בגלל זה אני טורחת לכתוב פה פוסט קטן. בעונה הראשונה שבה השתתף בשבקין הוא נראה לי כמו מתנחל מעצבן עם דעות מעצבנות. אבל בעונה הנוכחית הוא היה מותק של בחור, שר, צחק והצחיק, וגם היה לא רע במשימות ובבניית מגורי השבטים. במילים אחרות, הוא היה הפייבוריט שלי די מההתחלה ולכן - אני מבסוטה.

מצד שני, שמעתי היום ממישהי אחרת שראתה את הגמר בבית עם חברות, שהיא התבאסה מהזכייה של בשבקין מפני שלא היה בה שום דבר מפתיע. לא היה בה "וואו". אם שרון היתה זוכה, היה טוויסט מעניין. אם קפון היה זוכה, כנ"ל. אבל בשבקין היה פייבוריט ברור, זכייה ידועה מראש. זו כמובן גישה של מישהי שרואה את התוכנית בגלל הצד החברתי והפסיכולוגי שהיא מציגה, ומכאן שאין לה מועמד שאכפת לה ממנו יותר. מכל אחד היא מצפה במידה שווה להתנהגות מעניינת (את המשימה האחרונה וכוח הנחישות של אביגיל, למשל, היא העריכה מאוד).

נראה לי שזה היופי ב"הישרדות": התוכנית הזו היא ניסוי חברתי שכל אחד יכול להסתכל עליו אחרת.

ועכשיו בשבקין מסתכל על הניסוי הזה מהצד של המיליון. שיעשה איזו שיחה או שתיים עם נעמה קסרי, נראה לי שיש לה תובנות. רק שלא תשכנע אותו לפתוח את מכון היופי הגדול ביותר בשטחים.

רייטינג: 16.7%. נמוך ועלוב יחסית לעונות הקודמות, אבל כאמור בגזרת הבאזז היה מדובר לא פחות.

וחוץ מזה, הגמר היה התוכנית המובילה בצפייה בדירוג היומי. אפילו חדשות ערוץ 2 קיבלו פחות מזה (15.3%).

צילום מתוך אתר הפייסבוק של מחוברים

מחוברים, ראשון 21:35, ערוץ 3

מהפרק הראשון של "מחוברים", הגרסה הגברית ל"מחוברות", עולה שמדובר בחבורת גברים שהם דווקא מנותקים. מנותקים מהמדינה שבה הם חיים, החברה שבה הם חיים, וכל הדבר הזה שנקרא ישראליות. הם מחוברים רק לעצמם, ולצרכים שלהם. במקרה של לואיס אדרי, הנער מפנימיית האמנויות במצפה רמון זה הגיוני ולגיטימי, כיוון שהוא בסוג של מסע הישרדות, אבל האחרים כבר עברו את הגיל שאפשר לסלוח להם על זה.

יכול להיות שזו החלטה של הבמאי והעורך, מתוך מטרה לספק יצר מציצנות. הנחת העבודה היא שרק כשאנשים מדברים על עצמם הם מעניינים. אם חס וחלילה הם יפתחו רעיון על החברה שבה הם חיים, רעיון עם עומק, כולם ימותו משעמום ויזפזפו. עדיף לדבר על רגשות.

אתמול דיברו שלושה – לואיס, ישי גרין (נתנייתי לשעבר!) המיליונר שטוען שהוא כבר לא מיליונר ומעדיף להעיף עפיפונים ולשתות בירה מאשר להיות עם אשתו בצימר, ורן שריג שטוען שמותר לו לעשן קנביס מסיבות רפואיות אבל לא מסביר מה הסיבות (ביוטיוב ראיתי שמדובר בדלקת פרקים). מה שהוא כן מסביר זה איך הוא למד להבין את שלמה ארצי ואת המילים "גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת". הפרשנות שהוא מציג קצת שונה ממה שלימדו אותי, אבל יאללה שיהיה. אני לא גבר, מה אני יודעת.

משפטי מפתח של שריג, הדמות הכי מעניינת אתמול, וזה לא כי הוא כזה מעניין אלא כי העסק חלש: "אני כל היום רוצה הביתה, וכשאני מגיע הביתה אני גם רוצה הביתה"; "האוטו הוא המקום היחיד שאני מרגיש בבית. זה בעיקר אומר שמותר לי לעשן בו כמה שאני רוצה". משפט מפתח של לואיס: "פתחו לי תיקים במשטרה, יש לי שם ספריה".

בגדול, חבורת המנותקים הזו היא בזבוז זמן. בשביל לרוקן את המוח יש, כפי ששמנו לב בשבועות האחרונים, היצע רחב ואדיר. אם ממש משעמם בשישי בערב או מתי שלא משדרים את הפרקים ברצף, אז בסדר, שיהיה. אבל כל החטטנות העצמית הזו, הנרקיסיזם הזה – עסק די מיותר. יותר פשוט שתחרטטו לעצמכם על עצמכם, גם אולי יקדם אתכם צעד בחיים, יביא לכם תובנות חדשות, וגם תוכלו לעשות את זה תוך כדי שטיפת כלים או שטיפת האוטו או שטיפת הגוף, או מה שבא לכם.

בקטנה: ממה שראיתי ביוטיוב, הבת של דודו בוסי היא הכוכבת האמיתית. איתה היו צריכים לעשות תוכנית. לוקחת בהליכה את כל הגברים, כולל אבא שלה, המכונה בפיה "דיווה".

צילום מתוך אתר אופ"א

הפועל תל אביב מול רד בול זלצבורג, ערוץ ספורט 5, 21:40

עדיין קשה לי לראות משחק שלם ברצף. אני עדיין הולכת להתקלח במחצית, כאילו אני זו שרצתי על הדשא ולא השחקנים האומללים שסבלו מאחוזי הלחות המטורפים. אבל מפלס ההתרגשות והלחץ בהחלט עלה בשני המשחקים האחרונים של הפועל תל אביב מול רד בול זלצבורג (בושות שחברת משקאות מקבלת את השם המלא של קבוצת כדורגל, ולא פשוט נותנת חסות כמו כולם).

כשהמשחק היה בזלצבורג היו הרבה גולים. אתמול היו רק שניים, שניהם של הפועל, וזה נגמר ב-1:1. סיכום לקוני, הה? אבל היה כל כך מותח, כל כך חי. מהשער העצמי האומלל בסוף המחצית הראשונה, מהגול המדהים של זהבי אחרי הדקה ה-90, אחרי שבן סהר כבר התעייף ויצא החוצה (בגילו ובמעמדו זה הגיוני להתעייף ככה?). אף אחד כמעט כבר לא האמין שיהיה עוד גול של הפועל במשחק הזה, רצו רק לשמור על השער נקי, והנה איזו הפתעה מהממת.

אני בכלל לא אוהדת של הפועל - אבל השותפה שלי לשעבר היתה שרופה עליהם (זה היה בימים של "אלימלך הוא המלך", והכדורים שיוסי אבוקסיס היה מרחיק עד לאלוהים. כולל במשחק נגד הרוסים). מאז אני עוקבת, ובכלל - מבסוטה על העניין שיש נציגה ישראלית בליגת האלופות. נכון שהסיכויים לעבור את הסיבוב הראשון נמוכים, ונכון שהכסף (המיליונים) הולך רק למועדון אחד, ועדיין - איך אומר עודד בן עמי העוגייה, "גאווה ישראלית".

ריייטינג: 10.2%, בפיק 14.3% (פיק: נקודת השיא של הצפייה). מדובר ברייטינג אדיר לערוץ נישה. רק תחשבו על הרייטינג של ערוץ 10 ברוב הימים והשעות... ותבינו.