באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

התקווה האמיתית שלי היא לשנה מלאה בדרמות, מקור ויבוא כאחד, וגם אולי אולי לקומדיה הישראלית הראשונה שבאמת תהיה מצחיקה ברמה של "חברים". זה לא בשמיים, זה רק בג'ובות.

אם אפשר קצת פחות ריאליטי, הרי זה מבורך. אם אפשר קצת יותר תוכניות בסגנון BBC Prime ולא רק בפרה פריים של שישי, גם זה מבורך.

יוחזרו תוכניות האירוח - היום לאנשים אין איפה לדבר, אולי בגלל זה הם צועקים או רצים לגיא פינס. אני רוצה תוכניות ראיונות שקולה ומעניינת, שבה אנשים אשכרה מדברים ולא רק מריצים דאחקות נוסח ליאור שליין (אומרים שהוא עובר עכשיו עם התוכנית לערוץ 2. לא יודעת במה זה יועיל למישהו, בכל אופן זה לא שייך לאיחולים שלי). 

ודבר אחד נוסף: אם יש משהו שעבד פה מצוין, ובכל זאת הזכייניות משתדלות להדחיק, זה סדרות דוקומנטריות מושקעות. לא כל החרטה ברטה של לינוי בר גפן ואושרת קוטלר, אלא סדרות בנוסח "אנטישימיות לא מה שחשבת" ו"עשרת הדיברות" - סדרות שיש מאחוריהן חשיבה, חשיבה ועוד חשיבה. נכון שעשו את זה כדי לשמח את הרשות השנייה, אבל מה לעשות שבדרך שימחו גם את הצופים, והתפלק רייטינג נאה ביותר?

בקיצור, לתשומת לב ג'ודי שלז ושירה מרגלית - ד ו ק ו מ נ ט ר י. תודה.

"האח הגדול", ראשון 21:00, ערוץ 2

בניגוד לתוכניות כמו "הישרדות", שבהן למשתתפים אין אינטרס להדיח את מי שלא מאיים עליהם, בתוכניות כמו "האח הגדול" לצופים יש אינטרס להדיח את מי שלא מאיים – פשוט מפני שהוא לא מענייו אותם. האקסיומה הפשוטה הזו אחראית לכך שג'ני הבלונדינית הלכה אתמול הביתה, וגרמה לרנין להזיל דמעות מכאן ועד לכפר שלה.

הייתי שמחה לראות תוכנית אחרת, אחרי היעדרות טלוויזיונית כה ארוכה, אבל פחות מדי שעות שינה – לא, לא בגלל שהזדהיתי עם דיירי הווילה – גרמו לכך שהמוח היה כבוי ולא מסוגל לקלוט שום דבר מלבד ניסויים בבני אדם. אז כן, שוב "האח והגדול" ואני מעבירים יחד את הערב.

לא ברור לי איך פתאום כולם נהיו דתיים עם הסליחות – באמת יפה שויתרו לרנין – ואיזו שמחת בית הכנסת נהייתה לקראת ראש השנה. תכף אשר באמת יחזיר לנו בתשובה את לאון, ואז בכלל נדע שהעולם התחרפן סופית.

והנאום של נעמה? אוי אוי אוי שתהיה בריאה, היא וכל התלמידים שהיא הביאה לבגרות. מורה ומחנכת בישראל, שתלך תיקח כמה שיעורים אצל קרן מור, לפני שהיא מרביצה תורה (טוב, לא התורה של אשר), ערכים, מוסר וצדקנות ביושבי הווילה. לא הצליח לה. לא רצו להקשיב, לא רצו אותה בסביבה, ושום יוסי בובליל לא יצליח לשכנע אותה להשתנות.

והנה הגענו לבובליל, שיצא כזה גבר טוב ואוהב, החבר הכי טוב של אשתו כבר 30 שנה, רק תענו לו בכן ולא, אם בכל פעם שהוא או עינב מועמדים להדחה מביאים את אשתו מחוץ לאולפן. הוא אמר שזה בשביל להרגיש אותה קרוב, ואני אומרת – לא חראם על כל פעם שהיא צריכה לבוא מאילת? אפילו אם מסדרים לה טיסה לנתב"ג ומשם הסעה לנווה אילן, זו חתיכת טרטור. מצד שני, עם בעל כזה, גם אני הייתי באה.

אפרופו זוגיות, בגזרה הזו מככבים עכשיו שני צמדים: שפרה וצבר מימין, ונסה ואיתי משמאל. חרמנות אף פעם לא הזיקה לרייטינג, וגם רגשות עושים את זה לצופים. אבל הארבעה האלה שם בפנים, לא נראה שהם עושים לנו הצגות. בניגוד לכמה אחרים, הם את ההצגות עושים בשביל עצמם. ורק שההצגה לא תיגמר, כי בכל זאת יש עוד חודשיים להעביר ביחד (הם ואנחנו, זאת אומרת).

בעצם אין שום בעיה, אם מאמינים לתיאוריה של חנה לסלאו: The show must go home - הרי דיירי "האח הגדול" כבר נמצאים בבית מזמן. יאללה שתהיה להם, ולנו, שנה טובה.

גמר  "לרדת בגדול", שבת 21:00, ערוץ 10

לא הרבה תוכניות של העונה השלישית של "לרדת בגדול" כיכבו על המסך שלי. איכשהו, הפריים טיים של מוצ"ש כמעט מעולם לא היה חזק אצלי (יוצאת הדופן: הישרדות), ולכן למרות כוונות טובות ועניין גדול, המעקב היה דווקא קטן. ברוב המקרים ידעתי מי הוא מי, אבל לא מי נגד מי – והרי האינטריגות הן מה שמחזיק כל ריאליטי טוב.

גם בלי לעקוב אחרי כל המשימות והתוכניות, גמר זה משהו שאני לא אוהבת לפספס. נכון שבגמר של "לרדת בגדול" לא קורה בעצם שום דבר, רק שקילות וסרטונים. ועם זאת, כאן יש שתי נסיבות מקלות: לא ראיתי כמה תוכניות כך שאין לי מושג איך עניינים התקדמו, וגם בגלל שעברו כמה חודשים מאז שהחבר'ה יצאו מהחווה – כך שיש עניין גדול לראות את השינוי הגופני.

ובכן, אחרי שישבתי עם זוג חברים מול המסך, הגענו לכמה מסקנות: ראשית, אין ספק שעידן נראה הכי טוב מכולם, ומבחינתי הוא הזוכה האמיתי. שנית, הפנים של קרן נראות נורא, חייבת להשמין שם איכשהו. שלישית, אבי יצא ערסוואת קטן (להיפטר מהזקנקן ומהר). רביעית, העיקר שהם מצאו האחד את השנייה.

מתוך רביעיית הגמר כולנו רצינו שיוסי יזכה, כי הוא נראה מצוין, למרות שגם הוא קצת רזה מדי בפנים. ואסי, למרות שהדרך שלו למשקל הזהב עוד לא הסתיימה – כל הכבוד לו על המאמץ וההשקעה, ושרק לא יישבר. מחוץ לרביעייה – גם סלבה עשה מהפך מצוין, ורק יריב יצא פארש וחבל.

יותר מדי זמן נמשך הגמר הזה, כמעט שעתיים וחצי ליתר דיוק, מה שגרם למנחה ציפי שביט להאמין שאם היא שרדה את זה כנראה שהפרחים בשבילה (אבל הם היו בשביל המאמנת צאלה). אפשר היה לקצר הכל בחצי, ולסדר גם לציפי איזה פרח, הרי היא ירדה בגדול עוד הרבה לפני שהחבר'ה חלמו על התוכנית, אבל מילא, זה נסלח. במילים אחרות: אין לי מושג אם תהיה עונה באה, אבל אם כן, גם לגמר שלה אני אגיע.

למה? כי ניצחון כוח הרצון הוא משהו שמשמח אותי כל פעם מחדש. אפשר לזלזל בזה, ולטעון למניפולציות ולהגיד שבסוף כולם משמינים בחזרה ("זה הקטן גדול יהיה"), אבל לא כשיושבים על הספה. מכאן, אפשר רק לעודד או לנטוש בפרסומות. כי בכל זאת, כל קילוגרם הוא מלחמה.

רייטינג: 20.6%