גם אם זה לא נראה, אני תמיד שם, רואה ומרגיש הכל, תמיד מוכן עם היד על ההדק
יש דרכים. דרכים מובילות להמון מקומות. החוכמה היא ללכת בהמון שבילים, אבל עדיין להשאר בשביל ישן אחד תמיד.בשביל שאף אחד אחר לא ידרוך עליו ולא ידע עליו לעולם. |
| 3/2010
קטן זה הענק החדש
זה מטריף.
השנה עכשיו היא 2010. ממש לפני פסח. עכשיו בערך 9:20 בערב. יש ברקע כל מיני זכרונות מתנגנים, ואני יושב מול המסך ברגע לא ברור של נוסטלגיה.
הייתי רוצה לדעת עכשיו איך דברים קורים. איך החיים שלי התגלגלו והגיעו לאן שהם עכשיו. עכשיו ומיד, אני רוצה לדעת הכל.
בראש שלי רצות מחשבות שאולי יש איזה גאון משוגע שם למעלה בשמיים, שקובע איך שהחיים שלנו נראים. איך הם נסחפים עם הרוח.
ועם המחשבות האלה יש גם את המחשבה שבעצם אני זה שלוקח את החיים שלי, מחליט החלטות בלי לחשוב על העתיד, ואיכשהו זה מסתדר בסוף.
ביינתים זה מרגיש כאילו אני משתף פעולה עם המשוגע בתת מודע.
לפעמים אני מנסה לעצור את הסרט הזה ולחזור אחורה. לשחזר את העבר, להבין מה בידיוק ההווה, לאן הולך העתיד. ולא מוצא היגיון בשום דבר שקרה, לא מבין איך נכנסתי למסלול הזה של חיים אחרים לחלוטין.
אני מקבל כל כך הרבה בזמן האחרון מהמשוגע למעלה, וצובט לי בלב שאני צריך להתלונן ולפרוק מה שחסר. אבל אני מדחיק כל הזמן, ואומר שהכל בסדר במאה אחוז. אבל זה בא ברגעים לא ברורים כאלה, שחסר לך הכל. שאתה מדמיין באוויר, מנסה לתפוס וזה בורח ממך כל הזמן.
אני לבד כבר מי יודע כמה זמן, שנה ומשהו אולי, וקשה לי.
זה מותר להגיד שקשה, נכון ?
אני צריך קצת אנושיות. טיפה. קצת להרגיש אישה אמיתית ואוהבת, להרגיש מגע שמשגע חושים, להסתכל במבט לא קר, לשם שינוי.
ואיך אפשר לשלב בין הכל, אלוהים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
