Live In A Movie || סיפור על ט"ה.

אני רקדתי לירי-קלאסי, ונסטיה היפהופ.

האמת לירי-קלאסי היה ממש קשה בשבילי. זה צריך ליהיות ממש עדין, עם תנועות ארוכות ועדינות. ובשבילי שאני באה מהמודרני והיפהופ זה ניראה ממש קשה. לא התאמנתי יותר מדי כי ידעתי שלא ממש יש לי סיכוי לזכות עם לירי קלאסי. גם באתי לתחרות בלי הרבה חשק. שנייה ממש לפני שהייתי צריכה לעלות לבמה....

 פרק 18:

נפלתי.התאמנתי על הריקוד ובאחת הקפיצות נפלתי.המורה שלי לריקוד וכל הבנות התאספו מסביבי. המורה בדקה את הרגל שלי. היה לי נקע בקרסול. ובאמת בקושי הצלחתי לדרוך על הרגל ההיא. החלטתי שזהו. כנראה זה הגורל-שאני לא אעשה פאדיחות עם הלירי קלאסי שלי שנראה נורא. בזמן שכל זה קרה נסטיה הייתה בדיוק באמצע ההיפ הופ שלה על הבמה. זה ניראה מדהים.אחרי הריקוד של נסטיה הייתי אמורה לעלות אני. ממש כמה דקות לפני שהיא סיימה את הריקוד שלה קיבלתי מן פוש של רצון כזה של "לכי ותעשי את זה! כי זאת ההזדמנות שלך ואסור לך לפספס אותה." החלטתי שאני עושה את זה, ושום נקע שבעולם לא יעצור אותי. קפצתי קצת במקום כדי להתחמם. הרגל שלי ממש כאבה אבל החלטתי שאני מתעלמת. הלכתי למורה ואמרתי שאני עושה את זה.היא נראתה מופתעת אבל הסכימה ואפילו הציעה להביא לי משכח כאבים של כמה שעות כדי שלפחות אני אוכל לרקוד בלי כאבים.הריקוד של נסטיה נגמר ושמעתי המון מחיאות כפיים מהקהל. היא ירדה מהקהל וחיבקתי אותה חזק. ידעתי שאין סיכוי שהיא לא זוכה. שנייה לפני שעליתי לבמה היא לחשה לי "אין מצב שאת לא עושה את ההכי טוב שלך וזוכה הבנת אותי?.כי אני ממש לא מתכוונת לטוס למלגה בחו"ל בלעדייך.!"עליתי לבמה. הם שמו שיר שמתאים בדיוק לריקוד הלירי שהייתי אמורה לבצע .לרגע נזכרתי בטום. דמעות ספורות צצו בעיני אך מהר מאוד ניגבתי אותן. הרגל שלי כאבה שלא מהעולם הזה. התחלתי כבר לחשבו על לוותר על זה אבל הדחקתי את הרעיון הזה. דמיינתי שהאולם הענק הזה שמלא בכזאת כמות עצומה של אנשים מתרוקן ומולי יושב טום. דמיינתי אותו מחייך עלי. עם חיוך כובש כזה. התחלתי לרקוד. היו לי בריקוד המון קפיצות כאלה. ממש פחדתי שאני לא אצליח בגלל הרגל. רקדתי בצורה הכי עדינה שאני יכולה וניסיתי להתעלם מהכאב. הגיעה הקטע של הקפיצה הכי קשה. הייתי צריכה לנחות  מהקפיצה בתנוחה מסוימת שממש קשה לבצע. הלב שלי דפק כמו משוגע. לא יכולתי להשתלט על זה. קפצתי ו..