פרק שני..חפירות בסוף..:
בפרק הקודם:
הגענו מהר מאוד לשדה התעופה ועברנו את כל הבדיקות.ממש לפני שעברנו בשער שמוביל לדיוטי (שלשם מותר לעבור רק לאלה שטסים), שמעתי מאחורי קולות "יוליהה" "יול". הסתובבתי אחורה וראיתי את..
פרק 2:
אח שלי. באותה השנייה ממש עזבתי את כל המזוודות והכל ורצתי אליו. הייתי על עקבים אבל זה לא עניין אותי באותו הרגע. כשהגעתי אליו הוא חיבק אותי חזק, בזמן שכבר דמעות מתחילות לרדת מעיני. כשהתנתקנו כבר הוא אמר לי לא לבכות, לא הבנתי איך נתנו לו אישור מהצבא. פתאום שמעתי מישהו מאחוריו קורא לו "בן קדימה, אין לנו זמן". זה כנראה היה המפקד שלו או משהו כזה. הוא צעק לו "שנייה" ואמר לי "אני ממש אתגעגע אלייך אחות קטנה. אבל על תתני לזה להרוס לך את החופשה.!..הכי חשוב זה שתיהני ולא חשוב מה תזכרי כמה אני וההורים אוהבים אותך"..אז כבר היה נדמה לי שאפילו ראיתי דמעה על הלחי שלו. שוב חיבקתי אותו חזק ואז כבר הוא היה צריך ללכת. הוא אמר שברגע שתהיה לו הזדמנות הוא מבטיח להתקשר. הוא נתן לי נשיקה בלחי ורץ לרכב שלו לא לפני שהוא שוב צעק כמה שהוא אוהב אותי ויתגעגע אלי.
טוב האמת אני ואחי תמיד היינו ביחסים הכי טובים שיש. רצתי מהר לקטיה שעדיין חיכתה לי עם המזוודות. חשבתי שהיא תכעס שהתעכבתי אבל היא רק חייכה, חיבקה אותי ואמרה לי "את רואה?..אמרתי לך..אח שלך לא ייתן לך לנסוע בלי להיפרד קודם..הוא יותר מדי קרציה בשביל לתת לך לעזוב סתם ככה.". חייכתי ורצנו לדיוטיפרי. קניתי שם המון אבל המון בשמים, שוקולדים, ממתקים, קניתי עוד מזוודה קטנה כזאת לכל הדברים החדשים שכבר לא היה מקום בשבילם במזוודות הקיימות.אחרי כשעה המטוס שלנו היה צריך להמריא אז הלכנו והתיישבנו במקומות שלנו. כל הטיסה דיברנו ודיברנו. אחרי זה שמענו קצת מוזיקה בפלאפון שלי עד שקטיה נרדמה. הייה לי משעמם אבל לא רציתי להעיר אותה אז בסוף גם אני נרדמתי . התעוררתי אחרי חצי שעה ואז סתם ישבתי והשתעממתי, עד שקטיה קמה. אחרי חצי שעה הודיעו על נחיתה. אני וקטיה לקחנו את המזוודות והלכנו לווילה שקנו לנו. עמדנו בכניסה לווילה פעורות פה. זה היה יותר דומה לארמון מאשר לווילה. הייתה שם בריכה ענקית ו-3 קומות כשהקומה הראשונה זה הסלון והמטבח, קומה שנייה זה החדר שלי ושל קטיה, וקומה שלישית זה סוג של עליית גג. ישר עליתי לחדר שלי וסידרתי אותו. שמתי עלי בגד ים וקפצתי לבריכה. שמעתי את קטיה צועקת לי מהסלון "אני יוצאת להסתובב ולהכיר קצת את השכונה בסדר?". "אין בעיה מאמי..". אמרתי המשכתי לשחות ולהשתעשע בבריכה..
-
קטיה יצאה מהבית והתחילה ללכת ברחוב של בייתנו. היא שמה לב לפארק קטן והחליטה ללכת לשבת שם קצת. היא התיישבה באחד הספסלים. כעבור רבע שעה שהיא יישבה שם התיישב לידה מישהו.
נער. "לא מפריעה לך שאני יושב כאן נכון?" שאל הנער את קטיה בגרמנית. "אהה..סליחה אבל אני חדשה כאן ולא ממש הספקתי לקלוט את השפה" אמרה באנגלית מצוינת. למה אפשר לצפות?.אנגלית היא כמו שפת אם שנייה שלי ושל קטיה.
"אהה..אוקי..אז את חדשה כאן?.את גרה באיזור?" שאל הנער הפעם באנגלית. "אממ..כן..אתה גם?." שאלה קטיה מקווה שיגיד כן. "כן..בבית הגדול ממול.." הוא אמר והצביע על הבית הגדול שעמד ממש מול ביתה של קטיה ושלי."אני גרה בבית ממול" אמרה קטיה. "אז את השכנה החדשה. אמרו לנו אבל שצריכות לעבור לכאן שתי נערות" אמר הנער.
"כן..פשוט חברה שלי נשארה בבית. להתלהב קצת מהבריכה" אמרה וצחקקה. "אוקי..את רוצה אולי להיפגש מתישהו?." שאל הנער.
"בשמחה. אולי תקפוץ אלינו מתישהו." היא ענתה לו בחיוך.
"כן..אני אשמח. אני אוכל לבוא עם כמה חברים?.המסכנים ישתעממו בלעדי" אמר וצחק. קטיה הצטרפה לצחוק ולאחר כמה דקות אמרה "כן בטח..". "מצוין אז..היום בערב.?." שאל הנער.
"כן..ב-9" אמרה קטיה. הנער קם מהספסל וחיוך חיוך ענק שהראה את שיניו הלבנות. הוא התחיל להתרחק מהספסל כשקטיה צעקה לו "חכה רגע..לא אמרת איך קוראים לך?".
הנער לא הסתובב בכלל אחורה אלא רק צעק "ביל".
~~~~~~~~~~~
אז?..מה דעתכם?.
צפוי מדי.?..משעמם מדי..?..לא מותח מספיק..?
לא אכפת לי על מה אבל פשוט...תגיבו [?!]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זאת שמתה על חיוכו המושלם XD
