מצטערת, מצטערת ושוב פעם מצטערת..
רציתי להעלות את הפרק היום אבל היה לי טיול שנתי..היה מגניבאחושלוקי D:
הפרק יצא ממש קצר, אבל הפרק הבא ארוך במיוחד, מבטיחה =]
פרק 31:
פרק 31:
“לא..לא..לאאאאאאאאא" צעקתי בכל כוחי, נותנת לדמעות לזלוג במהירות מתוך עיני, יורדת על ברכי.
"די יולי..אנחנו נעבור את זה ביחד..יהיה בסדר..אנחנו נעבור את זה.." קטיה אמרה בשקט, כשדמעות מציפות גם את עיניה, והתקרבה לחבקני.
דחפתי אותה ממני ורצתי מהבית.
אני לא יודעת כמה זמן רצתי, ולאיפה. עיבדתי את תחושת הזמן לגמרי. היה כבר ממש מאוחר-לילה.
הגעתי לפארק קטן. נכנסתי לשם, בוכיה.
התיישבתי באמצע הדשא על ברכי.
"זה לא יכול ליהיות" צרחתי את תוך אוויר הלילה הקר.
נפלתי על הדשא, צועקת ובוכה, תולשת באגרופי קצוות של דשא.
"זה לא יכול ליהיות.." המשכתי למלמל.
כשהגעתי למסקנה שאין לי מושג איפה אני נמצאת-כבר היה מאוחר מדי.
יצאתי מהפארק הקטן והחשוך, מנסה למצוא משהו מוכר בסביבה הכל כך זרה לי.
הגעתי לכביש הראשי.
הדמעות עדיין המשיכו לרדת, מה שגרם לראייתי להיטשטש.
עברתי את הכביש במהירות.
לפתע שמעתי צפירה חזקה.
הסתכלתי הצידה -מבחינה במכונית שנעה בדיוק לכיווני במהירות האור.
לאחר מכן הכל קרה ממש מהר.
רגע אחד אני מרגישה מכה חזקה, וצמרמורת לא נעימה עוברת בכל גופי, ורגע שני אני מרגישה כאילו אני עפה באוויר, עד שמתנגשת בקרקע.
ואז..לא הרגשתי כלום.
~~~~~~~~~~~~~~~~
זייהו..כמו שכבר אמרתי, ממש קצר אבל הפרק הבא מכפר על זה..
ותגיבו, כי זה גרובי XDD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זאת שמתה על חיוכו המושלם XD
