424 ש"ח. 2 כרטיסים, יציע.
הייתי מוכנה לשבת בסרט על עצמי ולשלם יותר..
טוב, נו. אני אמורה להיות שווה את זה, האירים פחות.
התחתנתי איתו, אתם זוכרים? עם האירי והחליל.. אז עכשיו גם התחתנתי עם התרבות האירית.. רק ללא האלכוהול. לצערי.
אם מישהו היה מזהיר אותי לפני, הייתי לומדת עליה קצת, אבל חוץ מעומס בכניסה לאולם, לא ידעתי במה מדובר.
אז הם פיזזו קצת. אפשר לומר בסה"כ שהם די חזרו על עצמם. שיגעו לי את הרגליים בניסיונות כוזבים להיות סיגי ניסן (כיאורגרפית מוכרת, י. ב)
הדבר היחידי שרציתי אחרי המופע הזה, זו שמלה אירית וגוף תואם.. ואת ה424 ש"ח שלי.
אבל מה לא עושים בשביל שהאירי ייכנס איתי אח"כ למיטה?!
..Lord of the dance
האמת, חשבתי שזה נגמר. מישהו תקע לי חישוק זהב על האצבע ועכשיו ההורים שלי יכולים להביא את הצוואה בנחת.. ז"א לתת לי חלק בירושה.
אבל תשכחו מזה.
הם מבטיחים לך הבטחות- העיקר תתחתני. נו, הבטחות מהסוג של אם תתחתני, תקבלי את השעון- מצופה-זהב- של סבתא- שולמית-זלדה
או הבטחות של כשתתחתני- נניח לך.. או נמות בנחת סוף סוף.
אל תתפתו. זה שקר. וזה רק מתחיל.
הם לא בדרך לשם, הם קמו לתחיה מהנחת. ואת הולכת למות בגללם, או איתם, כי זה לא נגמר.
לתומי האמנתי שעכשיו הממליטה שלי תניח לי. אבל היא חברה עם כל צוות אילן היוחסין שלי והם עושים תורנויות.
כל אחד בתורו ניגש אל הבטן, ממשש או בוהה במבטי רחמים. כמו אני איזה יצור מצוי וחדשני מזן שלא מביא ילדים.
-"נו, יש משהו בבטן?" "למה לא?!" "לא בסדר לחכות", "יש בעיה, רק תגידי?"
בואו תבדקו. אולי אנחנו עושים איזה טעות. אולי תבואו ותלמדו אותנו. יש מרכז מבקרים במיטה שלנו. שעות פתיחה יעודכנו בהמשך.
היא גם התחילה לפתור לי את החלומות ("בקרוב יהיה לך בן", "בקרוב תהי בהריון..")
או "את יודעת איך תשמחי את אמא?! תביאי לה נכד.." (לא שימחתי אותה כבר שהתחתנתי?! אני מוכנה להישבע שהיא הבטיחה שזה יחייך אותה, אם זה יקרה..)
יש לי כבר חתיכת בד על הראש שמודיעה לעולם שמישהו אונס אותי.
עכשיו אני צריכה לעלות על במה ולהסתובב עם כדורסל בבטן, כמו אישה סוטה, שידעו שמישהו תקע אותי?
ילדה. דתיה. הגיעה לגיל מצוות. 18. ומאז , "מתי את מתחתנת"?
סוף סוף היא ענתה על השאלה, התחתנה ומאותו רגע, השעון דופק והיא צריכה להפליץ גם ילד תוך שנה.
ומשם הדרך ארוכה, יש גם לו"ז. והוא צפוף. כל שנה אחד/או שניים ואין דבר כזה הפסקה או מנוחה.. אחרת, מה ז"א?! בטח יש איזה בעיה..
מי קבע את הטירוף הזה??!
ומתי אני?
איפה אני בכל זה?
ולמה לא אמרו לי את הכוכביות הקטנות האלה בחוזה הזה?
הם הבטיחו שיניחו לי אם אתחתן. אז למה הם עושים את זה?!
אנחנו ציבור טועה, או שכולם צודקים ואני טועה?
חשבתי שאחרי הודו. אחרי שאתחתן, אניח לעצמי סוף סוף ואתגשם.
ברגעים קצרים כאלה, שאני נותנת לעצמי רגע לחשוב בכל המהומה הזאת, אני לא מבינה איך הכסף והחיים הפילו אותי שוב להישרדות הזו, מהסוג האחרון שרציתי, מהסוג הזה.
אני ממלאת את עצמי כל הזמן בדברים של גדולים. עבודה, כביסות, אורחים, בישולים, מתקלטת של כלים.
והעומס הזה, נותן אשליה שהכל תקין, שאין זמן לצרות, לפספוס של חיים בצל כביסות, עבודה לא מעניינת ושאר תחושות מדכאות..
ואני תוהה לעצמי מתי אפסיק לדפוק חשבון, להכנע ללחץ הדתי הקונבנציונאלי הזה, להתחתן, להביא ילדים, להביא כסף ולא לחיות את האמת, אותי?
איך עושים את זה?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
יַלִי
