מחשבות של בינתיים

השבוע הייתי בחתונה שהיה לי חלק בשידוך שלה..

זוג ראשון!

מרגש.. אני בדרך ל 5 כוכבי גן עדן..

חתיכת חתונה. זוג של גדולי דור..

ובעודי מטיילת לי באולם שכולו נפרד..

טוב, נו,לא ממש נפרד. רק את חברי וחברות הפרידו..

את זקני הדור ואלו שעונים לשם המשפחה של החתן-כלה,

הביאו בערבוביא.

כמה טפשי.. במקום שגם להם תהיה זכות בגן עדן..

או יותר נכון, במקום לתפוס קצת שכל ואת האוכלוסיות הנכונות לערבב,

הם מפרידים ביננו!!

ומילא, הפרדה חלקית-

אבל א"א היה לראות כלום.

הביאו אותה במחיצה. לא היה במה לשטוף ת'עיניים.

לפחות היה קינוח טוב לשטוף בו ת'קיבה.

ואשוב לסיפורי..

בעודי מטיילת לי באולם..

פגשתי באקס זכור לטוב.

אוח.. כמה שהוא זכור לטוב..

בנות,

בחור העונה לכל הפנטזיות שלנו.

חתיך, שרמנטי, רגיש, גברי.. מסוקס בטירוף וקצת שרירני..

וכן, כן, עם ציציות בחוץ וכיפה יפה ואפילו מתלבש יפה..

חולצת סיני משוחררת ומכנסי חאקי מטריפות..

דוס אמיתי..

קצת יותר מידי דוס..

וכמו שמובן איננו עוד..

זה היה קשר של מזמן ולא ראיתיו מאז..

והיום.. לא פחות ולא יותר, החתיך נשוי+.

כמה כואב, כמה אובדן..

"ליבי ליבי.."

ובעודו מהלך מולי ואני עם חברותיי.. התחיל גופי לרעוד..

ממש כך..

וכשעבר בסמוך אליי.. שאלתי לשלום ו..

החתיך נטל את ידיו לסעודה, לכן לא יכל להשיב לי.. (דוסים..)

אך הנהן לי לשלום +חיוך (היה שווה) והמשיך לדרכו..

זה היה ערב קשה ביותר.. כיוון שהכל הציף אותי.. (והיה מה שיציף..)

אז אני, אחרי שגנבתי קינוח מושחת וברכה שווה ומלאת כוונות מתפלצנות

של "משורש נשמתך.."

(רציתי לאמר לה "תהא נשמתך צרורה.." אבל ויתרתי) מהכלה.

נסתי מאירוע הומה חתיכים פוטנציאלים ללא גישה..

ובנות מכללה מתלהבות בהריון, נשואות טריות וכל שאר התפלצנות

שמהן לא תבוא הישועה..

אני קוראת כאן לרבנים להוציא פסק הלכה למתחתנים

ומארגני מקומות ישיבה באירועים משמחים ועצובים כאחד..

(מה יש, אסור כבר להתחיל עם מישהו בהלוויה?!)

ליצור ערבוביא של ממש בין רווקים ורווקות..

כך נקים בית של קדושה וטהרה אמיתית.. בקלות ובנחת.

הצטרפו אליי לעצומה.. לא עוד להפרדה!