קשרים נבחנים במבחן המרחק.
במבחן הזמן.
זו דעתי.
איכות של קשר נמדדת בחיבור האמיתי,
הבלתי פוסק.
יש שלא תראו אותם יום וירגיש לכם שלא ראיתם אותם שנים.
יש שלא פגשתם בהם כ"כ הרבה זמן,
אבל כל מפגש איתם זורם. תמיד. "אין קץ לחבל.."
כביכול, שום פרק של זמן שהפריד.
"חברים באים, חברים הולכים.." אמר מישהו. פעם.
קשה לי עם האמרה הזאת.
כל שנה חדשה, אני עוברת על המעגל שסבב אותי בשנה האחרונה.
כל פעם מתווספים לו,
מתוקף המסגרת החדשה, היכרות חדשה, מציאות משתנה.
וגם הרבה נוטשים אותו,
מרחק, זכרונות שרוצים להדחיק. אופי, התפצלויות.. החיים.
וישנם הקבועים. אותם יקרים שתמיד שם, שזכיתי בהם, בנוכחותם.
כבר כתבתי שזכיתי. לאהוב.
אך נזכרת אנוכי שזכיתי גם לנוכחותה של "עץ נדיב" בחיי.
אדם קרוב לי מאוד. קשר עצום שהייתי שמחה לשחזר את עוצמתו.
לא הייתי חברה. רק שאבתי ממנה, מעוצמתה.
אין לי מושג מה קיבלה ממני. אך אני כל הזמן קיבלתי, שאבתי.
עכשיו היא איננה. כבר כמה שנים.
נפטרה כמו שהחיים מחייבים. בין ידיי. מעליהם.
כשעיניי בוהות בצהיבות פניה המתכהה ובמוניטור המתיישר
לקולות צפצופי הסוף.
השבוע, יום פטירתה.
יקרה שלי, הוי יקרה.
השיחות איתך, כמה אני כמהה להם, כמה.
והמפגשים איתך, רק להפנים.
כמה את חסרה לי.
מאז שאינך, יש חוסר.
אין שלמות.
אין ממי לשאוב חוכמת חיים, אין ממי לקבל.
יותר מסבתא היא היתה, יותר מכל אדם.
היתה בה נתינה ללא שיעור. אהבה ללא גבולות.
וחוכמת חיים.. ונסיון.. אין כזו עוד.
הייתי נותנת הכל כדי לשחזר רגעים איתךְ
במציאות ולא רק בחלום.
איתך הקשר ממשיך גם כשהמרחק הוא ללא פרק זמן ידוע מראש.
מי יודע מתי אשוב אלייך, למרות
"הניפגש בסוף, את יודעת.."
הכל זורם איתך, גם השיחות.
כשאני באה לבקרך בבית הנצח, ביתך. הכל נשפך ,הכל יוצא.
וכמו שאת כאן, ממש כמו. את עונה לי, את פה.
חסרה לי נוכחותך כ"כ.
אבל עדיין תודה לך על תקופת חיים טובה, מאירה ובונה.
"..ויש לי חברים, אבל גם הם כבים אל מול אורך המשגע.."
באשר אליךָ, יקר.
נעלמת לפרק זמן מוגבל.
אך מתברר שככל שהקשר ביננו היה צמוד.
ככל שהיה טעון.
בחן אותו המרחק.
לראות אותךָ אחרי תקופה כל כך ארוכה, היה..
אני חסרת מילים.
הגעגוע, הגעגוע.
ממש רציתי כבר להיות איתךָ, שוב.
כשנפגשנו, אומנם זה לא הרגיש שפרק זמן עבר לו,
בתחושה.
אך בשיחה, חסרתָ לי. בשיחה.
הפערים גדלו עם המרחק והזמן.
אתה שם, אני כאן.
עברת המון, אני יודעת.
גם אני.. (פתחתי בלוג..)
ואתה חי, אתה כאן. אבל אינך איתי.
וזה הכי צורם לי.
הכי חסר.
הנוכחות שלך, ההתהוות שלך, אתה.
ידענו שיהיה אחרת, אבל כך, לא דמיינתי לי.
אם אוכל לאחל לי דבר,
זה לקבל את ידידותך כשעבר.
איבדתי אותךָ?
כמו הרבה דברים שאיבדתי. השנה.
"ואני בכל כוחי נאחז
בפירור זכרון
מכוון את הלב למקום
שבו ראיתיו בפעם האחרונה.
העצב שהיה בעיניו
מפנה אלי את גבו
והכלימה שוברת אותי
לעולמים"
נתן יונתן-פרידה
אני עוברת על הסביבה שלי בכל שלב בחיי.
יש המון אנשים שהייתי רוצה להשיב אותם אליי.
אל מעגל חיי.
משמעותיים, מאירים, משמחים, עמוקים.
יש גם, לצערי, אנשים שסובבים אותי.
ששִמְחַתי היתה אם היו משתחררים ממני. נוטשים אותי.
אך האמת היא, שאיני יכולה לספוג נטישות.
אנשים שקרבתי אליהם, הייתי להם, אהבתי, נתליתי, נצרכתי.
איני יכולה שיעלמו לי. שלא יהיו.
ראש השנה,
"לפני התפילה אני מתפלל שבשעת התפילה-אתפלל"
לוואי שבשעת התפילה, אצליח לדבר עם יתברך.
כמו שאני רוצה, לחדש איתו שיחה.
"אין הקב"ה נותן לשום אדם להתעורר
אלא כדי לזכות אותו ביום חדש של תקווה מחודשת בו-
הוא יעמוד לימינו ויצליח שאיפתו הממושכת-
לחיים טהורים ושקטים"
הרש"ר הירש
שיעשה רצוני, רצונו. ושאצליח לכוון להתקדמות. להתעלות.
כי מהמקום השפל שהגעתי אליו בתק' האחרונה,
אין עוד לאן לרדת, אין עוד ירידה.
הרי ש"השלום (והאושר) מתחיל בתוכי"
ובאשר אליכם, חביביי, קוראיי,
שנת מציאת האושר שכולנו חפצים בו.
משמעות איתנה לחיינו.
שמחה וחַיות בקרבנו תדיר.
רגעי הצלחה, הנאה.
אושר צַרוף והמון המון חוויות בריאות, איכותיות.
חיים של איכות.
שנה עם רגישות.
אכפתיות, הקשבה לשני, הבנה.
לכאוב עם האחר, להזדהות, להיות חבר.
שתהיה לנו שנה טובה. יותר משעברה.
שנזכה לאהוב, ולו פעם אחת השנה.
שנהיה נאהבים, נצרכים, יעילים.
שנאמין ביתברך באמת.
שכנות ואמון יסמלו את היותנו.
פרנסה טובה, הצלחה,בריאות איתנה.
שתתרגש עלינו השנה הזאת.
אם יש לי הישג של פגיעה בתק' כ"כ קצרה,
מחילה.
שום דבר פה לא אישי.
ואם היה אישי,
לא היתה מטרת פגיעה.
שנה טובה.
ומתוקה אם אפשר.
אוהבת אותכם,
ומודה. תודה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
יַלִי