מחשבות של בינתיים

ידעתי שבארץ אסור להאמין לפרסומות.

אז ידעתי.

הלכנו על פרסומת מפתה.

הכל כלול (כמה ישראלי), סאונה, ג'קוזי, מכון כושר, בריכה.

3 ארוחות, עוגות ושתיה חופשי כל היום.

אמרנו אם כבר חופשה, אז עד הסוף חופשה.

כל הנסיעה פינטזתי תו"כ שינה. על ההכל כלול.

על מסוקסים, אוכל והרבה הנאה.

היה רשום שיש במלון מכון כושר. אז היה רשום.

וגם היה.

לבשתי מכנס מסוקס שתפריו רצו להיפרם. לבשתי את הנייק שוקס השוות.

שמתי עלי חזית ספורט חדשה. חולצה קצרה.

ויצאתי את החדר, לתור אחר מכון. כלשהוא.

הגעתי.

המכון גרם לי להחסיר פעימה. ממש כך. בחיי שלא ראיתי מכון שכזה.

וכבר ברזומה שלי יש כמה וכמה מכונים.

במכון היו הליכון, אופני כושר, קרוֹס  טריינר.

ו.. זהו.

המכון היה חדר קטן ,עלוב ומוזנח במרתף.

מכון.

היה שם גם זרוע ברקן ישן לטלוויזיה. העיקר שהם מתכננים לשים שם כזה.

טוב שהבאתי את האייפוד.

גם סאונה וג'קוזי רשום שיש. תרתי אחריהם.

את הסאונה בסוף מצאתי. היא היתה באותו חדר.

כניסת המדרגות בהסעות ילדים יותר גדולה.

אבל העיקר שיש מדרגות. וחם שם. סאונה, זה בטוח.

את הג'קוזי לא טרחתי לבדוק.

בטח יש תורן שמן שדואג להפליץ כל שעה כדי שהג'קוזי יתופעל נכון.

ישראלים, חשבתי לעצמי. כמה ישראלי.

שבת.

חיכינו לגברברים בלובי הכניסה. תפילה לא היתה מנת חלקנו אותה שניה.

התברר שבית המלון שם את בית הכנסת בשבתות וחגים ליד הבריכה.

(המתופעלת, יש לאמר)

ובכך קיימו את הכתוב: "המתחיל במצווה, אומרים לו גמור"

הכל כלול. אלא מה..

בכניסה לחדר האוכל, המתינה בחורה עם דף ועט.

"מה השם ב'קשה?"

"אל תרשמי בבקשה, זה חילול שבת בשבילי" אמרה הדוסית שרוצה נשיקה.

"אני גויה של שבת. זה בסדר. אני יכולה" אמרה במבטא ישראלי כבד.

הבחורה, שכחתי לציין, עונה לשם, הכ"כ לועזי. הילה.

בלי לענות. המשכתי לאוכל. בטני קרקרה.

הכל כלול, כבר אמרתי?!

ואני ישראלית מצויה. פרגנתי לי הכל כלול לקיבה.

היתה שם הגשה עצמית "אכול כפי יכולתך". ואני אכלתי. כפי יכולתי זה כבר לא עניינם.

כשהסכמתי לעזוב את תאוותי לאכילה. (לא ידעתי שיש לי כזאת..)

הזזתי את כרסי ואותי כמובן, ללובי שבכניסה.

המלצרים שעד לפני שניה הגישו את המגשים בארוחה.

הפכו את עורם לזמרים מהשורה.

יש לציין כי הם שינו ביגוד.

יותר נכון השילו אותו.

ועשו הרקדה נוסח סקעת, נינה וכל הברנז'יה.

חשבתי שיש נוהל בארץ, כמו בצבא. נוהל שנקרא נוהל שבת.

אבל אז נזכרתי שתמיד נפשתי בשבת בבירה.

ושאני כנראה גם סתם תמימה. סוטה, זונה, אבל דוסית. ותמימה.

הכל כלול. גם שמירת שבת וגם חילול שבת כהלכתה.

"שבת בבוקר, יום יפה.."

הארוחות במלון היו כיום מן המנין. כרגיל.

ארוחת בוקר מ7:00-10:00

אז כיאה לישראלים. ולהכל כלול כמובן.

קמנו בנץ. סתם. ממש מוקדם.

המתנו לגברים בכניסה לחדר האוכל שיסיימו את התפילה.

ועפנו חיש וחש להכל כלול הבא.

אני רגילה לישון בשבת. רק לישון.

הפעם זה לא קרה.

חופשה. חופשה. אבל יש הכל כלול. ארוחה.

אז כשסיימנו לבלוס, טיילנו באזור. נמנמנו כשעה.

ואז שבנו ל.. הכל כלול. למרות שהייתי שבעה.

לכשסיימנו את זאת, עפנו ללובי הכניסה.

שם חיכו לנו תה, קפה, ארטיקים ועוגה.

הכל כלול. אל תשכחו.

ניסיתי את כל צבעי קשת הארטיקים.

לימון, ענבים, אננס, רמזור, אבטיח, מלון וכו' וכו'..

במֵלון היו סוכריות, אז לתשומתכם.. הכי טעים.

היתה לנו גם תצוגת אופנה. כוכב נולד ומשחק של "מה נשתנה".

אירובי עם שלוש כונפות שגרמו לגברים להזיל ריר.

אחלה שבת עשינו. חבורת דוסים בקהיר.

ואת הכל עשו המלצרים המקסימים. ממש "אנשי חיל", רבי פעלים.

שחקנים, זמרים, ברמנים ודוגמנים. ובין השאר גם ממלצרים.

תהינו באמת, על הבריכה המחוממת 24 ש'.

בטח למלצרים יש משמרת כזאת.

עומדים כולם בשורה, משתינים בקשת או באיזה צורה.

וכך דואגים לחימום הבריכה.

בריכה מחוממת. אמרה הפרסומת. ואכן כך היה.

במהלך השבת איבדנו את מפתח החדר.

שבנו על עקבותנו ללא מוצא.

אצנו לקבלה. בכדי לקבל מעט עזרה.

"אל תתקשרי בגללי, זה חילול בשבילי" אמרה הדוסית המעושה.

"אני לא מתקשרת, אל תדאגי" אמרה לי שרון.  "אני מבינה"

בלונדינית. אמרתי?!

תוך שניה הרימה את הקשר: "סמיר, אני צריכה גוי שבת לפתוח חדר".

איזו שבת מפנקת. איזו חופשה.

שמרתי גם שבת כהלכתה.

אין כמו נופש בישראל.

שנאמר: "דווקא עכשיו חופשה בישראל.."

"כל מה שתגידי, ישמש כראיות כנגדך במשפט, הימנעות ממענה לשאלות, תפעל כנגדך."

חשבתי שאני בסרט. סטרתי לעצמי.

הוא ביקש את הרשיון שלי. אמר ש60 יום הוא לא ברשותי.

הוציא דף. שירטט צומת. הוציא שני מכוניות משחק.

לא הבנתי.

לפני שניה, הוא איים עליי. ועכשיו הוא רוצה לשחק. איזה מוזר!

עשיתי לו עיניים, שיחקתי אותה סתומה.

בכיתי גם קצת. דיברתי על ליבו ופלירטטתי קצת.

עניתי לשאלות. הוא תחקר רבות (פחדתי מהמשפט. מה לעשות..)

"יש לך בעל, חבר?"

"איפה את גרה?, אהה, שוכרת, עם בנות?! וואלה"

"בת כמה את?"

"את דתיה. למה? עזבי את זה. את מוכנה?"

"אנחנו יוצאים לתאילנד עוד שבוע. רוצה להצטרף אלינו?"

"לא יוצאת מהארץ. וואו, דוסית רצינית. זוועה. אז מה בדיוק היה בתאונה?"

שיתפתי אותו בהרהורים מעניינים. הוא ראה שאני דוסית, אבל בעניינים.

"תני לי שתי דקות, אני כבר חוזר"

(כעבור..)

"קחי את הרשיון איתך, אני מאשר"

"מה, ואוכל לנהוג כרגיל??"

"כן, זה יראה במשפט יותר טוב. אבל תדעי שזה לא רגיל"

"אז למה, אם ככה?" (מה את שואלת, סתומה..)

"ככה. ככה ככה. את בחורה חמודה, זה למה ככה"

באתי לצאת את המשטרה.

והוא עצר אותי לעוד שניה.

"את בטוחה שאת דוסית, בטוחה?"

"ואין לך חבר או בעל, איזה בדיחה"

"חבל, מותק. הייתי עושה לך טובה"

וכך פרגן לי גם טרמפ עם שוטר, בדיוק לאיפה שהייתי צריכה.

מסקנה יקרים:

לא כל דוסית. היא תמימה. וגם אם את דוסית. זה לא נורא.

איך אמר לי פעם טרמפיסט חילוני:

 "דתיות, הן הדבר האמיתי"

וכמו שנשוי זה לא קיר.

ו"גם פרה קשורה אוכלת"

לכל דוסית יש זנות מסוימת.

שהיא חייבת להפעיל בשעות מצוקה.

ברגעים מכריעים ובשעות של חולשה.

הכל כלול בי. זבל של בחורה.