מחשבות של בינתיים

ביקרתי בעיר הגאים. השחצנות כבר לא היתה שם.

חיפשתי את היהירים. אבל גם הם כבר לא היו שם.

או שמא חזרו להבלע בתוך ההמון השפל.

הצלחתי לבהות בשרידי תחנות ציבוריות.

השחצנות כנראה היתה אש.. עד כדי שהיא הציתה עצמה בציבור ובכלל.

אך האמת שרק עברתי בגאות. לא נשארתי לספוג את האגו..

ארזתי את הlow הקטן שלי. משחת שיניים. גרביים.

מכנסי הפליז של הפיג'מה שקנתה לי אמא של שותפתי. סבון. וזזתי.

עשיתי לי camp בביה"ח למשך כמה ימים.

הזוויות השונות שניתן לישון בהם בכורסת הביה"ח מגוונות.

ניסיתי תנוחת יולדת. אח"כ תנוחת עובר ואח"כ ניסיתי גם לישון.

רק שלאחיות אין מושג שישנים פה גם אנשים בריאים.

צועקות, מפעילות, מכניסות מכונות שמצפצפות עליהם ובסוף עושות לנו השכמת ותיקין.

הרבה זמן לא ראיתי את השעה 5:30 מהזווית של ה5 ,אלא רק מהזווית של ה17..

עדיין חושך. ידעתם?!

לפחות יש מרכז קניות שם. אוכל, אוכל והמון בגדים..

אני בחרתי באוכל.

חברה שלי נכנסה לחדר הניתוח.

ואני ניגשתי לארומה.

לשוקוצ'ינו כשר עם 5 קוביות שוקולד. והנחת סטודנטים.

אלו הן פרופוציות. תלמדו.

הרבה זמן לא הזעתי ככה. כ"כ התגעגעתי לריצות על ההליכון.

למה תמיד רצים לידי חתיכים חסונים?

טוב, זאת שאלה בפני עצמה. אבל למה, לעזאזל, הם קטינים, חרדים או חילונים?!

הכי מבאס זה לבוא אחרי תמריץ חזק של אנדרנלין,

להיות כולי מולהבת ממס' הקלוריות שמתכננות לנטוש את עורי.

ואז באה לה כונפה מסוקסת, שכל עיני החסונים צדים עליה

והיא מתחילה לדבר איתך על תלאות היום שעבר לה..

הלו, צריכים לרזות פה, מותק..

ואני, כמובן, מהלכת כמו פדלאה לצידה על ההליכון. מנסה להקשיב לה.

מוטרדת מחבריי הקלוריים שנשארים עימי.

הוא החליט להיות הצמוד אישי שלי. רק מגעגועים.

קרע אותי בתכנית אימון מפרקת.

ונכנס לי גם לקיבה. ולפה.

וכל ערב הוא בודק שאני אכן מתמידה. עומדת בכל הדרישות.

הוא קשוח, יש לציין. כך שאין סיכוי שלא אעמוד באלה. מהפחד.

אני לוחצת סקעת באייפוד ונהנית. מזיעה. עד כדי זיעה.

זאת רק אני או שבמבה יבשה עושה לכם את זה גם?!

הלכתי ל"שתולים", לראות את ליאוניד המסוקס. "אם אין אני לי, ליאוניד לי.."

והוא בהחלט היה כזה.

הסרט כ"כ טוב שהבמאי החליט שהוא חייב להיטיב עימו בסצנת טרום סקס

עם שני שחקניו החתיכים, בלי קשר לעלילה.

אז ליאוניד מתפקד שם יפה עם הכונפה התורנית. וגם בכלל.

משחק ועלילה מעולים. גושו.

טוב, גם "אדמה משוגעת" סרט טוב. עד כדי חולני. אבל טוב.

יש לי קטע כזה להתקלח בבוקר. (גם אחרי אימון ערב. אבל העניין הוא בבוקר)

תמיד, לא משנה באיזה שעה, תמיד. גם אם זה יהיה 10.

תמיד תהיה מישהי שצריכה עכשיו לנטול ולצחצח את הבוקר שלה.

אז המקלחת שלי הפכה להיות מרכז מבקרים.

אני מתקלחת וצוות הבידור שלי מלווה אותי בשירי סקעת בקול שני מבעד הוילון.

אפילו המקדש הפרטי שלי הפך להיות ציבורי.. תראו איזה אידאלים.. להתגאות.

חבל שפספסתי את המצעד.