מחשבות של בינתיים

חרבנתי היום.

בזמן האחרון זה לא קורה לי הרבה. ואם זה קורה, זה נורא קשה.

זה יוצא אחרי הרבה מאמץ. זה מתיש נורא. והוא יוצא קטן כזה. פּוּק.

אז היום זה קרה.

כן. סוף סוף הקקי יצא. זה עוד לא הכל. אבל זו כבר הקלה.

וכמו שחברה שלי אומרת: הלך חרא, יבוא יותר חרא.

וכמו בעצירות, יושבים בסבלנות. אני אשב ואחכה שכל החרא מחיי יצא.

בשבת שהיתה עיינתי ביומנַיי. פעם את כל השטויות שלי ריכזתי במחברות כמכתבים לאלוקַיי.

כמה אידיאלי, כמה רוחני. טאטע ואני יצאנו רציני.

אבל עובדה שהיום אנחנו לא כ"כ יחד. ולא נראה לי שזה דווקא בגללי.

השִבְעָה נגמרה. וכמו שכבר אמרתי, אני הולכת קטועה.

החיים ממשיכים ויש כבר זכר חדש שמנסה להרשים.

יומני היקר שלום.

יש לי דייט היום. אין לי חשק ללכת. אין בי טיפה של רצון.

להסביר את עצמי. מחדש. את המורכבויות שבי, את ה"אני הפנימי".

בא לי לקחת את הנמנמת הורודה שלי וללכת לישון. ולא לקום.

כמו שעשיתי כל השבוע האחרון.

או יותר טוב. להתרוקן.  לרוקן בי הכל. לאתחל חיים מחדש.

לקחת עיתון. סודוקו. או ספר עב כרס טוב. ולתרגל שלשול.

או להקיא עם האצבע.

בא לי לירוק, להשתין, להקיא, לשלשל. ולהיות הכי אני. מהתחלה.

להתרוקן.

פסח כשר. כשר ושמח. שכל החמץ הנפשי, הרוחני והפיזי יתנקה.

שבו בשרותים חזק ושלשלו הרבה.