את פותחת את הדלת ונכנסת לשבוע של סרט. לא שהחיים שלי בד"כ לא נכנסים לקולנוע.
אבל את חושבת לפעמים שתוכלי לקחת את השלט ולהוציא את הדיסק מהDVD
אבל את לא תעשי את זה. את הרי חייבת תמיד לחצות את הגבול. טיפשה.
להיפך, את לוקחת דיסק חדש. ומתחילה הקרנה מהתחלה. הפעם בלי עצירת פופקורן, כי זה קטניות.
ולשירותים אין צורך, במילא תשבי על האסלה ורק תתבאסי שלא הכנסת את הפלאפון כדי לסמס לו מילה.
אז את שמה Play ומתחילה.
ניחוח האקונומיקה ירד, גם הדייט שמריח כמותו, ירד. ולא במובן שהייתי רוצה. כי האמת שלא רציתי. ויש דברים שכדאי להוריד לפני בדיקת חמץ.
את יושבת במקדולנד'ס לא כשר, רק כי לא תכפי דת וציצית.
והולכת לבופור רק כדי להתבאס שצה"ל גם יכול להיות טיפש.
ליל הסדר שלך הצטמצם רק כי איזה טמבל אחד החליט לריב עם דוד שלך.
ואת כבר לא גונבת אפיקומן, כי יש זאטוטים שרוצים צב נינג'ה ופלייסטיישן.
את תורמת דם, כי מה כבר יש לך לתרום. ואת תורמת כסף ולא נוכחות ,כי למי יש כח למכון.
והחופש שלך נראה כמו שהוא נראה, רק כי לא רצית לצאת עם כל השאר.
ועברתם על כל הארץ, אבל רק עברתם, כי לא עשיתם שומדבר.
לפחות קנית קוסמטיקה ללא מע"מ ושילמת דלק כולל.
וראית כל ים אפשרי. את המלח, התיכון, הכינרת ואילת.
לפחות הרגשת אישה, למרות שזה היה רק כי היית היחידה.
וגם זונה יכולת להרגיש, אבל לא הרגשת כי את כבר לא מרגישה.
מחבקת חסון על טרקטורון, נרדמת על אחר תוך כדי נסיעה.
אבל הכי חשוב שאת שומרת נגיעה.
ואת קונה כשר לפסח למהדרין ללא קטנית. ויש שם על המדף בורקס ופיתה אמיתית.
את מזמינה להם נס על חלב, הפוך ולעצמך שחור. והכסא שקרוב לים הזמין מהחבית.
ואת שרה להם כל הנסיעה, כבר אין לך הרי קול של אישה.
והעיקר שמת טייץ כדי שתרגישי צנועה.
ואת עזבת אותו רק כי הוא לא היה מספיק. ועכשיו למי את מספיקה.
רצית לחצות את הגבול. אבל רק דרכון בגבול של טאבה, היה חסר לך.
אז חצית בארץ כל גבול אפשרי. בינך לעצמך, בינך לדת ובינך לאחרים.
ובסופו של חג, את יושבת בחצות השביעי. זמן קריעת ים סוף ומתפללת.
אומרים שזו שעת רצון. ואת רוצה אחרת.
רוצה לחצות לגבולות שלך. להיות עצמך, להתהוות מחדש.
שנאמר: "זה לא הרבה מה שאני רוצה"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
יַלִי