מחשבות של בינתיים

לכי תסבירי לו שאת כבר לא ילדה. שגם אם הוא ממש ירצה, את לא רוצה.

לכי תסבירי לו שיש לך חלומות. ושגם את רוצה לחיות קצת, למרות שאת דתיה.

שכל דבר שרצית, היה אסור לך. וגם אם מותר לך, אז רק בצמצום.

ובכלל, עדיף שלא תרצי. כי "קול אישה" ו"כל כבודה". אז אולי עדיף בכלל שתשתקי.

לכי תסבירי לו שאת לא רוצה להיות מורה כמו כולן.

ואת לא רוצה להיות עקרת בית, או אמא באיזה גבעה אחוזה.

אבל את כן רוצה שהילדים שלך ילמדו כל החיים בתלמוד תורה.

לכי תסבירי להם שגם אם את מדברת כמו פרוצה, את עדיין דתיה.

לכי תסבירי להם מה שעובר עלייך. שאת בעצמך עוד לא מבינה.

שאת רוצה להיות הבן אדם הכי פתוח, אבל הכי סגור.

שאת רוצה להגשים חלומות. להיפתח לתרבויות. לראות עולם.

להיות חשופה להכל, פתוחה להכל, להיות בתוך.

אבל את לא רוצה טלוויזיה בבית. ודיבורים זולים ליד הילדים. ובכלל את רוצה להיות אמא של צדיקים.

ובתוך כל הדואליות הזאת את שואלת את עצמך. הוא ישאר איתך או שגם הוא ילך?!

והוא ענה לך, מבלי שתטרחי. שהוא נשאר. גם אם את תלכי.

היי לכם.